שום דבר לא קיים
והברק המוכר חודר
עיניו כבר לא מלטפות את עורי
הן בפנים
מאירות את כל הפינות
אני נסחפת
כתמיד אני ילדה קטנה ומפונקת
תן לי עוד, וזה לא מספיק
רק לא להוריד ממנו ידיים
להתפזר בין כל פרטיו הנפלאים
אני פוערת עיניים כמו בחנות ממתקים
אני יכולה לעצור
לשאוף את הרגע הזה
יש שברים קטנים של זמן
בו כל חמשת חושי שוכחים
כמו לא חשתי מעולם מגע מלבד אצבעותיו
כמו היו לחישותיו הצליל היחיד בעולם
ולא טעם איש מעולם דבר
רק טעם הקפה על שפתיו
ריח גופו גובר על זכר כל הבשמים
והברק בעיניו
דבר מלבדו
רק להביט בהן
ולא להיות מסוגלת להתאפק מלגעת בו.
יש לי הרבה דאגות של יום-יום
אני חושבת, אולי
אני יודעת רק דבר אחד
יש רגע
בו ליבי מחסיר פעימה
ואז הכל
אפילו לא נעלם
זה פשוט מעולם לא היה
כמה קל
הכל מחייך אלי, כי דבר לא קיים
רק הרגע האחד |
