נכתב יחד עם אקסדוסיוס

איש זקן ישב שעון על עמוד בטון בתחנה המרכזית, ממש ליד הבית
שלי.
אני חושב שלא היתה לו רגל, או שהוא החביא אותה טוב טוב בין
קפלי המכנס.
בחצי עין פקוחה הוא שלח מבט לעברי, ולמרות שבדר"כ אני משתדל
להתעלם כדי לא לבייש, לא יכולתי להוריד את העיניים כשמבטו פגש
את שלי. פשוט עמדתי במקום מסתכל בעיניים הכואבות ומלאות העבר
שנהיה הווה המסתכם בסיוט יומיומי ועוד רגע יהפוך עתיד.
הסתכלתי וקראתי בהן את הבקשה לנדבה, עוד לפני שפתח את פיו
חסר השיניים.
בדר"כ אני נותן כסף למי שמבקש מתוך תחושה שיש לי על מה לכסות
וגם עכשיו הוצאתי את הארנק. מה איכפת לי לתת כסף? אני נותן
ומתנתק
הושטתי לו קצת ג'ובות שהיו לי וכבר באתי ללכת אבל הוא עצר
אותי
והחזיר לי את הכסף. "אני לא רוצה כסף" -אמר- "אני רק רוצה
קריצה".
קריצה מזורגגת אחת ולא היה לי לתת. תמיד שיש לך רצון טוב בא
מישהוא ומקשה עליך.
לא יכולתי להסתכל לו בעיניים.
המשכתי ללכת, מאמץ את עיניי בניסיון לייצר קריצה מסכנה.
עין שמאל לא מגיבה בכלל, כמו עברה תאונת דרכים ונמצאת בקומה,
עין ימין מרפרפת מעט בניסיון לצלול לעבר העפעף התחתון, אך
לשווא.
מבעוס מבפנים המשכתי בדרכי לקיוסק של גרצל, בדרך חלפתי על
פניו של מוכר העיתונים השכונתי.
"טוקר בוב" זרק לעברי- הוא תמיד אהב משחקי מילים- הוא היה
מרוצה
מעצמו כמו פיטבול שגרם נזק בלתי-הפיך לאיזה פודל מגונדר.
ואז הוא שיחרר קריצה קטנה ולא משמעותית, קריצה של יום טוב ותו
לא
לא קריצה של פיתוי, לא קריצה של מארב 72 שעות, לא קריצה של סקס
זמין בשירותים, אף לא קריצה של עוד רגע המורה יושבת על שקית
פלוצים. סתם קריצה.
ואני זינקתי באוויר כדי לתפוס אותה, התגלגלתי פעמיים על הרצפה

ונפלתי לכביש. פיאט 127 נעצרה חמש דצימטר מעליי ושמעתי את
הנהג
צועק, "חתיכת אידיוט, אתה רוצה להרוג את עצמך? אה?".
כאילו שזה היה בכוונה.
אבל אותי רק עניין האיש הזקן, ועכשיו שהיתה לי קריצה במלאי,
קמתי
על רגלי והתחלתי לרוץ לעבר התחנה המרכזית. חציתי רמזור אדום,
התנגשתי בעגלת קניות, וכשהגעתי לתחנה מתנשף ומזיע, עמדתי
ליד אותו עמוד בטון והאיש עם הזקן, הכיפה והשקית השחורה שעמד
ליד הטרנזיט אמר:"ילד, לך הביתה, אין לך מה לחפש כאן".