[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יסמין נשר
/
בתולות

כשעוד הייתי בחיים נשבעתי שאני אתנקם במין האנושי כי החיים שלי
התחלקו לשני חלקים, לפני ואחרי, בעצם שני החלקים היו אותו
הדבר, לפני הייתי בודד וגם אחרי הייתי בודד, לפני סבלתי וגם
אחרי סבלתי, שום דבר לא השתנה, חוץ מהחלק באמצע.
לפני הייתי לבד בחיפוש אחרי משהו שבעצמי לא ידעתי מהו, אחרי
האהבה, אולי אחרי החופש או שאולי חיפשתי את החיים עצמם.
אחרי, כשעברתי את הדכאון הראשוני שוב הייתי בחיפוש ולא ידעתי
מה אני מחפש.
בין שני החלקים הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי, הייתי איתה,
שלה, בתוכה, הרגשתי אושר שלא יכלתי לתאר במילים, אושר כה טהור
שאף אדם לא יכול לתאר אותו.
קצת לפני החצי השני של החיים שלי היא עזבה אותי, לא כי נמאס
לה, לא כי היה לה מישהו אחר, פשוט עזבה אותי בלי שום סיבה.
התחיל החצי השני של החיים שלי שבו נשבעתי לנקום בכולם על הטעות
שלה, עכשיו אני אלוהים, אני יושב למעלה מוקף כוסיות בתולות שרק
מתחננות לזיון ולא שם עליהן, רק חושב עליה, הרבה.
אני נוקם בצורה מאוד משמעותית, למרות שאף אחד לא מבין שזאת
הנקמה המתוקה שלי אני נהנה מאוד, בהתחלה אני יוצר אותם שלמים,
בתור נשמה אחת, מפריד אותם לשני אנשים- זכר ונקבה (חוץ מכמה
פאשלות פה ושם כשיוצא לי בטעות זכר וזכר או נקבה ונקבה) ונותן
להם לחפש אחד את השני.
בחלק המשמעותי ביותר בחייהם אני מפגיש ביניהם ואח"כ הורס הכל,
אני נהנה לראות אותם סובלים, כמו שאני סבלתי, אבל בניגוד אלי
הם מוצאים תחליף זול בשביל להמשיך להביא צאצאים, אני לא
יכלתי.




סטרתי לבתולה שקירקרה סביבי והעפתי אותה לצד, הפרדתי בין עוד
זוג אבל ההנאה כבר לא מה שהיא הייתה פעם, לא היה לי עוד צורך
בנקמה, העדפתי למות בידיעה שכבר לא יהיו חצאים, די שמחתי
בשבילם וכבר לא ריחמתי על עצמי, לא ריחמתי על אף אחד חוץ
מהבתולות, מה הן יעשו כשאני לא אהיה פה?
סידרתי הכל, לא צריך להשאיר הכל באופוריה, גם האנשים הקטנים,
למרות שהם ימצאו את החצי השני צריכים לחיות באיום, שלחתי
אנשים, סידרתי עניינים ועכשיו בערך פעמיים, שלוש בחודש יהיה
בחור שיהרוג את עצמו ואיתו עוד בין שתיים לעשרים אנשים ולא
אכפת לי איך, העיקר שיהרוג שלא ישארו רגועים מידי.
הרוצח מגיע לכאן ומייד מחכות לו, לא פחות ולא יותר, 70 בתולות
שמתות לזיון כך שכולם מרוצים, חוץ ממני.
נקמתי את נקמתי והשתעממתי ממנה, מאוחר מידי לקחת הכל בחזרה,
כולם יסבלו חוץ מהבתולות, הן בסופו של דבר יזכו לזיון שלו הן
חיכו זמן כה רב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אז בואו ונגיד
שמישהו הצליח
לעמוד על שלו...
זה לא קצת
כואב?

-אחד מפאלו אלטו


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/8/02 19:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יסמין נשר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה