וכשאנסו אותי לשתוק
שחררתי לאויר
צליל מתוק
שהזכיר לי את השקט
שבקע ממך
ורציתי רק לדאוג
שכל הנשמות הלבנות
יתרחקו ממך
פן יהפכו לאפורות
חסרות חיים ומשמעות
חסרות תמימות
כמוני עכשיו.
כשהבטת לשמיים
וצחקת - צחוק מבעית
לא זזתי ולא נעתי
יכולתי רק להקשיב
הקשבתי לסטייה שלך
למחלה שלך שהיא להכאיב
ולא הבנת לא ניסית
ולא חשבת שזה יעליב
אולי זה סומק לחיי
שעורר בך את הרגש
אולי זו מחרוזת תפילותיי
שתעזוב אותי לנפשי
ואולי זה הגהינום שלי הפרטי
בגללך מרחיקה ממני את כולם
פתאום מתעורר נגדי כל העולם
מגע של יד מזכיר לי אותך
אפילו אם היא כלל לא שלך
משאלתך
רצונך
שאיפותיך לא מעניינות אותי
באותו רגע רק רציתי שתמות
ורק אם היית שואל אותי
כבר מזמן היית מת
ובליבי היה לי שקט
אשחרר חלום למעלה
אעביר אותו הלאה
הלוואי שתהיה בודד ותעוף רחוק
הלוואי שיאנסו אותך לשתוק.