בשקיקה עמוקה ובחיוך מטופש קורא אני כל מילה ומילה
מנסה לשאוב מכל משפט את הניחוח של אהובתי הוירטואלית.
ממלא את הרוח באויר רענן, מניף מפרש על ליבי, מפליג אל עבר
באדולינה.
סופר את השניות, מונה את הדקות עד להודעה הבאה, עד לפגישה.
אינני מצליח להתרכז, כל מחשבותי מרוכזות בנסיכה ששבתה אותי
בקסמיה.
שאלותי ומחשבותי הן שלך גם כן? הייתכן שאת אמיתית?
הייתכן שיצאת מהחלום, האצבוט את עצמי עדיין תהיי כאן?
מפחד לראות עולם שבו לא תהיי, ממאן להסכים לשקיעה ללא חיבוקך
האוהב.
כמו סופה סחפת אותי מהקרקע, רוממת אותי מעל לשמיים, נתת לי
לראות העננים,
והורדת גשם ששטף את ליבי בדמעות.
איני יכול לעבור דקה נוספת בלעדייך, מדוע את רחוקה כ"כ?
סיפקת לי אור, סיפקת לי אויר, זה הזמן לפרוח, בלעדיך אנבול.
את מעניקה לי חיים,
אלוהים לאדם את חווה שידך,
אתן צלע בשבילך, אם רק יבקש.
כל הלילה והיום רק עליך אחלום,
נסיכה, את הפנינה שביהלום!
בעולם של שחור ולבן,
את הורד שאלוהים נתן!
מנסה לחוש בנשימותיך, שוקע בין עינייך, טובע בזרועותיך, הולך
לאיבוד בתעתועי הלב.
מברך את הגורל שהפגיש בין שני ניצנים, ממתין שיפרחו יחדיו.
פוקח את עיני לגלות שאת אמיתית, אך עדיין החששות והתהיות שאני
מניח משותפות לשנינו
הכיצד יכולה להיות אהבה כזו בעולם?
עוד לפני שבכלל פגשתי את העלמה המכנה עצמה נסיכה, כבר מרגיש
שנקשרנו בכוח קוסמי שדבר לר יתיר.
אינני יודע כיצד הנסיכה ניראית, והאם המסיכה תתלבש על פנים
שלמות כשם שליבי כבר שלם עם ליבך?
מעולם לא האמנתי שאוכל למצוא אחות לעט, אוצר חיים, נסיכה,
אלילה, נפש תאומה -.....אהבה
בצורה כזו, בצורה כ"כ קרה ומבודדת.
מעביר את ידי דרך הצג, רק כדי לגעת בפניך, לחוש את שיערך,
לטעום את שפתיך.
אומרים שכשנפגשים, זה שונה יותר, מהחד מימד בו אנו נמצאים
ברגעים אלו ממש.
אני שב ואומר לעצמי, האם את אמיתית כשם שאני אמיתי?
האם המסיכה העוטפת את הפנימיות מוחשית ואפשר לגעת בה, לצלול
ולטבוע?
אני מניח שאלה גם חששותייך, היסוסייך ומחשבותייך, ואם כך הוה
אומר שאת מציאותית כמו השמש המפופיעה כל יום מחדש, מלטפת
מחממת, ומאירה את העולם באור ותובנה כל יום.
המציאות כבר איבדה כל פרופורציה, הרי הקרקע נשמטה תחת רגלי,
ואני נסחף במערבולות האהבה אל אהובתי, ושם דבר שאעשה לא יכול
למנוע המראה זו.
אנא חיזרי אלי, לא אוכל לסבול עוד רגע בלעדייך,
מחכה לשמוע ממך
שלך....
נסיך.
----------------------------------------------------------------------------------------
הו נסיכי האהוב... יקירי!
כמה זמן עוד אשתגע עד שאזכה לפגוש בזיו פניך המסתוריות...
אין צורך עוד בהיסוסים נסיכי...
אני פה ואני אמיתית...
ממתינה בציפייה למגע ידייך, שפתייך, לטעום את טעמה של
לשונך....
נסיכי רוצה לדעת יותר על נסיכתו.....
אוהבת אני את קיץ ולא פחות את החורף (בכל אחד מהם יש את הקסם
שלו... אוהבת את שנייהם, למה צריך לבחור?!)
בכל פעם אשר עיניי נפגשות עם השמיים- הן מחייכות אליהם ואל
השמש החמה, ו... אלייך נסיך...
האם הרוח שלחה לך את נשיקותיי?
והשמש את להיטות תשוקותיי?
הו נסיך, ליבי אינו מסוגל לספר, הוא רוצה להראות , ללמד,
להפגיש אותך עם נסיכתך..
אוהבת הינני את כל צבעי הטבע, את רחשיי הדומייה העוטפים את
ליבי ברצון העז לחייך אלייך...
לספר לך עד כמה אמיתית עודני...
כמה זמן עוד אמתין לפגוש את יקירי...
ליבי אינו נח לרגע...
משתוקק להעניק לך את מלוא עוצמת ריגשותיו...
לחוש במגע ידייך על עורי...
כתפיי משתוקקות לחיבוק, שפתיי בלהיטות ממתינות למפגש עם שפתייך
שלך אהובי...
לאן צריכה אני להושיט את ידיי כדיי לחוש במגע עורך הטהור...
נסיכה ממתינה לך...
אין צורך בצלע יקירי, אף גם לא בשערה אחת מראשך, הינני כאן,
רוצה אותך בשלמותך, מבלי להחסיר אף איבר קטנטן אחד...
בעיניי ניצוץ אשר איננו כבה כל זמן שהינך מרחף במחשבות ליבי-
ליבך?! ליבי הפך שלך....
מה אספר לך יקירי... מה תרצה לדעת על נסיכתך?
מבטיחה שתדע הכל.... אך אשאיר לך את התענוג לגלות הכל לבדך...
כמו שהינני רוצה לגעת, לחוש, לפגוש, לראות, למשש, לנשק, לטעום,
ללקק, לגעת, ללטף... כל דבר בך יקירי...
מה יהיה עכשיו בתום המכתב... כמה זמן אכסוס את ציפורני
בציפייה למילותייך....
שוב במהרה נסיכי הייקר...
תמיד שלך...
נסיכה........... |
