התעוררתי הבוקר מחלום כדי לראות שאהובתי נשארה עימי, ולא נעלמה
במעמקי הדימיון.
משפשף את עיני כלא מאמין, מפחד שמא תעלמי .
לא אוכל לתאר את הקרב שמתחוללל בליבי, או את המציאות שאני חוזה
בראשי.
אני שלך !
עובר שוב ושוב ושוב על מילותיה של הנסיכה, מנסה לשאוב כל טיפה
של אהבה הממלאת את ליבי.
ליבי נשבר לפני כמה חודשים, ומאז הקמתי חומה, סכר שיגונן עלי
מפני אותו אויב נורא - "האהבה".
תכננתי אותה בצורה שתעמוד בהפגזות הזדוניות ביותר, שתוכל לשרוד
בסופות גרעיניות.
לעולם לא חשבתי, לא ידעתי, מיאנתי להאמין...
שתבוא נסיכה ובידה המפתח לסכר, שילחה סוס טרויאני אל תוך ליבי
מילאה את הסכר בדמעות, ואת החומה בסדקים עמוקים, חריצים שלעד
ישארו.
הייתכן אהבה כזו בעולם? האפשר להתאהב במוח הנסתר, במסכה
הנעלמת, בנסיכה הקסומה?
אולי זה כבר מאוחר מידי, ליבי נתון לך,
המגינים הורדו, והלב שב וצף למעלה.
יש כ"כ הרבה שהייתי רוצה לדעת והזמן אינו מספק:
קפה או שוקו?
שמש או ירח?
שחור או לבן?
נשיקה או חיבוק?
תינוי אהבים או סקס?
אלוהים או אבן?
הרשימה עוד ארוכה, ארוכה מכדי להעלות אותה,
ליבי רעב לעוד, ראשי תאב והדימיון על הנסיכה לא נותן לי
מנוח.
הלבשתי אותך באלף צורות, חזיתי אותך ברבבות מסכות,
כל עוד נעל הזכוכוית בידי, יגיע הרגע שבו אמצא אותך...
מחכה לשמוע אותך, לראות אותך,
לנשק אותך, להרגיש אותך, לאהוב..
שלך
א.
----------------------------------------------------------------------------------------
כמה אושר מציף את ליבי בעודני קוראת את מילותיו של נסיכי....
הנה בוקר, יום חדש פורץ את שערי כל גבולות דימיוני..
דרכי מתפתלת בתקווה למצוא את דרכו של אהובי שיושב לו אי שם
מאחורי צג ומקלדת דוממים...
עד כמה נסיכי אנושי? הוא נושם אני יודעת, כמהה לחוש בנשימותיו
ולהריח את ריחו של בוקר נפלא זה בחיקו של נסיכי האהוב...
wish you were here ליבי קורא לך.... מקדיש לך באהבה משפט
כמיהה זה...
האם מסוגל נסיכי לשמוע את שליבי משתוקק לספר...
קוראת את מילותייך ומחייכת למקרא דבריך, היסוסיך, מחשבותייך
ספקותייך... הריי הן אותן חששות, מחשבות, היסוסים- אשר אני
חשה מאז פגשתי במילותייך הנעימות להפליא...
חושבת- מדוע נסיכי נמצא לבדו בקרב אשר בליבו, רוצה ליהיות
לצידו בקרב נפלא זה... לספר לו שאין צורך להילחם.. רק לזרום
לתוכו של מפל תשוקה זורם זה, שקורה לו להצטרף אליו....
אתה אמיתי, אני יודעת! הלב שלי אומר..... אין כבר חששות אם מן
המציאות היגחת או שמא מן הדמיון.. ליבי אומר שזהו עניין של זמן
עד שעיניינו היפגשו בתשוקה כפי שליבנו חוברו זה מכבר...
כואבת למקרא דברייך שיצור אנושי כלשהו בעולם גרם לשברון לבך
נסיכי האהוב...
שמחה לדעת שליבי הצליח לפרוץ חומות אלו.. אך דע לך שליבך פרץ
אף הוא את מחיצת הפלדה שגוננתי על עצמי בעזרתה...
האם ייתכן שתשוקתינו חזקה אף היא כליבנו? תפרוץ, תתעלם ותדלג
מעל כל דבר אשר יעמוד בדרכינו?
"כמובן"!!! אומר ליבי....
(חייבת לעבוד...)
שלך ורק שלך...
נסיכתך...
כבר משתוקקת לקרוא את מילותייך במכתב הבא.....
הייה שלום נסיך אהוב, התשוב אליי במהרה? |
