אני רוקדת, מניפה את השיער לעזאזל, עפה באוויר, והכל מנצנץ
סביב כמו סרט אילם בלי כתוביות. האורות בתקרה, האנשים סביבי,
עמדת התקליטן, העשן שעומד באוויר. מחניק, ריח של אלכוהול, חם.
אני עוצמת עיניים, והמוסיקה כבר עברה את האוזניים, ועכשיו היא
בפנים, זורמת בדם, מחשמלת, מצמררת, ממריאה. התמונות חגות מהר
יותר, ואני כבר לא שומעת את הצלילים, רק מרגישה את הקצב הנוטל
את המושכות, ולא רואה דבר, רק הבזקים של שיערו הארוך כשהוא מכה
על פני, הולך כמוני לאיבוד במה שפעם היה מנגינה. אני כבר לא
מרגישה את הרצפה, ורק שערו, יותר ויותר אני חשה בהצלפותיו, עד
שאין יותר הצלפות, רק יד על כתפי, והנה אויר הלילה על עורי,
וחודר לריאותיי, וחודר לתוכי, שפתיו על חזי, ידיו אוחזות בי
לבל אפול, או שמה לבל אברח? עיני עודן עצומות, ונועם לי
חיבוקו, ונועם לי הקור, ואף נועמת לי הנשימה האיטית, וההפוגה
מהסחרור. אני נופלת, מוצאת קיר להישען עליו, והנה הסיגריה בפי,
והנה כמה קל לנשום תחת הכוכבים. דקות, או אולי שעות, רגלי שוב
נושאות אותי מעלה, אל האורות, אל הקולות, עוטפים אותי בעננים
ומרעילים אותי בתענוג. התמכרות. עוד אויר, עוד ידיים, והפעם
קצרים תלתליו, ואצבעותיי נחות בסבכם, ושפתי מוגשות אליו
בצימאון, שתה מתוכי את הכאב הזה, כי גופי כבר חלש מהחזיקני.
הצלילים מתגברים, ננעצים בי כצבתות עקרבים, בואי אלי, הרפי את
האחיזה, הניחי לקצב לעשות את תפקידו, הוא האדון והוא הפילגש,
דוחף אותי אל תוך תהום של ערגה. זו מערבולת, והמושכות ארוכות,
הרפי מהכל והדהרה תיקח אותך על הרחבה, עיני נפקחות ועיניו
אומרות לי בואי, רגלי מבקשות להיאחז בקרקע ונכשלות, צמרמורת
מושכת אותו אלי, שלא אמלט מאהבתו, כמה שאני יפה הלילה, עם שערי
הפרוע ועיני האדומות, שעות ללא אחיזה בקרקע, והנה אני לפניך,
ספר פתוח, או שמה אשה? שאב מתוכי את הכאב הזה, כי גופי כבר לא
שלי.

השמש על עיניי, ועל העור סימני הטירוף, מזכרות מלילות של ריחוף
בין חושים. אובדן חושים הם קוראים לזה, אך חושי שלי לא אבדו,
רק הפכו להוריקן של תחושות, של גופו מקיף אותי והקצב בתוכי, או
שמה להפך? איני יודעת אם כדאי להכניס חיוך אל פני, לא לפני
שאביט במראה, אנסה לנחש היכן בדיוק הותירו כוויותיהם, היכן
ליטפו והיכן חיזקו מלתעותיהם, אילו שקרים נפלאים לחשו לשווא,
ואולי מישהו תוהה גם על טיבה של אחת על הרחבה, ומה אספר לילדי
על לילות נעורי? לו רק שאלתי לשמו, לו רק שאלתי לשמו...