ידיו מבקשות עוד
תרות אותי בצימאון
הגוף כמה לרעוד
לפעום בשיכרון
שפתיו מפלסות דרך
כובשות את פיתולי
כמו מצביא, או מלך
גאה בשערי
אני מלכה נכנעת
שפחה רבת סמכות
גועשת וטובעת
צלולת האביכות
פוקדת עליו להכריח
מעניקה תחינה
לטעום ולהריח
לרעוב לעוד מנה
הבוקר חיש מגיע
אפור ומבולבל
בלחש הוא מתריע
נגמר הקרנבל
היי זריזה לדלת
מתקי נשיקת פרידה
כבי את הגחלת
סגרי המזוודה
חשבי עליו מחר
הודי לו בליבך
בלי טיפת טעם מר
זרזיהו שילך
כי רגע שכזה, נהיר לך
הריהו כחלום
לו התגשם הלילה
כמה יתכער לאור יום
צלילים טיבם לגווע
רק זכרונות ישתהו
והוא לא יזכה לשמוע
רישום התענגותך על את והוא
ובעוצמך עיניים
בליל על משכבך
תתהי אם הוא בינתיים
עוד לא שכח דמותך
ואם ישוב לפתע
ירצה פרק נוסף
האניח לפרגמנט, שיר, קטע
להפוך לרומן הנכסף?
אני זוכרת סרט
בו הגיבור נטש כל נסיכה במהירות
אמר שעוזב כל עוד היא נהדרת
לפני שתהפוך למציאות |
