הביאי לי על מגש כסף את הסבל
החמיאי על גודל דמעותי
צטטי אותי, כל דברי ההבל
החליטי כמה אבכה, ועד מתי
הליטי אותי בידייך
נחמי כשאבער משמחה
תעתעי בי שוב בקסמייך
ואאמין שזו את שבוכה
טלי ממני הכל והלקיני
ואמרי ששקרי כה רעים
ונסי, אם כי לעולם לא תביני
לתת לי אך דרור לכמה רגעים
וזכרי, את לי הירח
מושא יללות ואהבה
הלב מוחל, אך הגוף לא שוכח
שתלות, היא היא האכזבה
את חיה פראית וטורפת
משספת אותי לגזרים
משקרת, גונבת, נואפת
בלי חרטות וללא הסברים
והיה והייתי בורח
או משלח אותך מעלי
אני תוהה אם הייתי חסר לך
אם היה לך קצת ריק בלעדי
אני יודע שאינך מבינה מהו קשר
שאיננו שלשלאות
אמרי, האם את כלל רואה גבר
או רק שק מלא מתנות?
והיה והייתי מסביר לך
נאמנות, אהבה וחלום
האם היית פוקחת עינייך
או דוחפת אותי עמוק יותר לתהום?
אמרי לי רק זאת - האהבת פעם?
האם נצרבת בלהבות התשוקה?
כי כיצד יתכן כזה זעם
האם נולדת כך, מאובנת ומלקה?
|
