כמו היתה הקשת להב משספת
נושאים המיתרים בכיים
ביבבה כנועה ליד המלטפת
ולשרביט המנצח התקיף והחם
קינתם כמו השמימה לעלות מבקשת
וניתצת על גבי תקרת הזהב
נושרת עלי, גם שלווה, גם נרגשת
ברסיסים של צער פרוע ומשולהב
ליבי יוצא אל הצליל הקולח
מבקש לנחם, לחבוק ילד אובד
אך מבין אצבעותי הלחן בורח
מוסיף ומסתחרר, חופשי ובודד
הוא נכנס בי כמו שד, מוחשי וחי
סמיך משתוכל היד לאחוז
מעניק לי ריקוד, וממשיך בלעדי
לכבוש עוד לב בתוגה ובעוז
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.