אתה הכיסופים שלי
געגועיי לאהבה
דמעות מרות מלוא הדלי
מזון לדאבה
ממך אתעורר שטופת זיעה
ואליך אשקע בהקיץ
כי לאור שבעיני, אתה השקיעה
ולליבי, הדופק המאיץ
הנהר האדיר, הנפלא
אדיש לנחל הרוצה להיכנס
השמש לא יודעת, ודאי, שרק בגללה
השלג הולך ונמס
ועיני פוגשות בעיניך
אני שלולית של רעד נרגש
מיד אפרוץ וארוץ אליך
- והרגע עוזב, גלמוד ומרושש.
הסירה לא תמוש בלי הרוח
ללא חוט, המחט רק תפצע
כך גם אני, ריקה, כבלון לא נפוח
סובבת על צירי, בלתי נחוצה
כי אינך עוד ענף בעצי
עתה, אתה העץ כולו
אתה היער כולו, צומח על כל ארצי
בתום לב מניח לי לאבוד בקסמו
ואתה, עולם שלם של יופי
התרגיש בתנועה קלה במרחבך?
כי אתה, לילותי, מילותי, כל נשימה שלי
ואני, אני רק שלך
|
