על רגל ענקית של תרנגולת
בלי חלונות ובלי דלתות
ניצבת בקתה אפורת כרבולת
חבויה לה היטב ביער העבות

ובתוכה דרה מכשפה מכוערת
כפופה וגרומה עם שיניים שחורות
עם אף מגודל ועטור חטוטרת
וציפורניים ארוכות, עקומות, כמו את חפירות

על הקיר שעון מטאטא זרדים ישן
ולצידו שק דגול מלא תופינים
איתם, כשהיא מסיקה את הכבשן
היא מפתה בחיוך רע ילדים קטנים

מה עוד היא עושה, אינני זוכר
או אולי לא ידעתי מעולם
כשאינה סועדת ליבה בילד סורר
במה היא מתעסקת אי פעם אי שם?

אילו ספרים מנעימים את זמנה
ואולי גם היא כותבת שירי אהבה
נכספת גם היא לאש הישנה-נושנה
חורזת בלאט נפתולי כאבה?

ואם אין לה שם לא חלון ולא דלת
כיצד היא מטיילת בערבי קיץ נעימים
אם אין אליה שביל, איזו דרך מתפתלת
איך היא חוזרת, אם היא יוצאת לפעמים?

זה כבר חודש שאני פוגש אותה
נדחפת ברכבת, או מוכרת עיתונים
קוראת לי להעיף מבט במרכולתה
ואני בורח, הרי מה כבר בין עיתון לאותם תופינים

במקום מטאטא חמושה במקל הליכה
ונראה ששמנה מעט עם השנים
אך קולה אותו קול, רווי דם וליחה
"קרב נא בני, ראה, אילו מעדנים..."

אולי מעבר לכביש העגול הסוגר על הכרך
ביערות, שרק הם עוד נותרו בלי שינוי
במעבה הירוק, בין חושך לסבך
צריף העוף העתיק עדיין נטוי?

והאם היא עוד צדה ילדים מידי לילה
האם עוד בוערת אצלה האש בכבשן
או שאולי איזו חברת משלוחים מביאה לה
תרכיז ילדים אפוי מראש ומנויילן?