רגע קטן של יום יום.ריק ממוזה כבדה ומצורך לפרוק מחשבות
כואבות. אף על פי כן,ואולי-דווקא בגלל שהם מהוים תרפיה בין כל
אותם רגעים דרמטיים במקצת,הרי ראוי שנעשה להם כבוד...
שקט ריקני
פזור ממחשבות.
הקונכיה שלי מצטמקת.
אני יוצאת אל העולם
אפילו מחוייכת
אוהבת להאמין
ומאוד לא זוכרת.
כה קלות אין מיצרים
המשא שלי צף על מים
ואני משתעשעת
מתיזה ניצוצות חליפות
תלויה גם היום,
בין ארץ ושמיים,
אך לפתע שקט בי הצורך
לצלול.
ואני
נושאת את הרגע
בזרועות כמהות
רק עוד קצת מעט-
לחיות,
להיות-
טפשה
תמימה
אבל שקטה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.