היום החלטתי לכתוב סיפור נפוח. כן, נו, סיפור כזה עם אגו
בשמים. חשבתי הרבה איך להתחיל אותו ובסוף החלטתי שלסיפור הזה
לא תהיה התחלה, כי מי צריך התחלה שאתה סיפור כזה טוב?
אז בשעת צהרים נעימה התחלתי להיות חסרת מנוחה. הסיפור הזה כבר
מזמן התאהב בעצמו אבל לא מוכן לגלות לי למה. כלומר, מה היה בו?
נו רק רמז. לא, לא גילה.
נו טוב, חשבתי, אני אנחש.
אבל איך מנחשים סיפור? בשאלה  זו הרהרתי רבות, עד שהחלטתי
שהסיפור שלי גם לא צריך אמצע, כל עוד יהיה לו סוף חזק ואמיתי
שיעביר את האדירות שבו.
גם על הסוף דרך אגב הוא לא הסכים לתת שום רמז, הסיפור הזה עם
האגו. אבל הבנתי אותו, אחרי הכל, למה שסיפור מדהים כזה ידבר
אתי בכלל?
אחרי כמה שעות של לילה גשום, עם המון אבק חם שהתפזר ברקיע, קסם
שנשפך מכל עבר, הוא אמר לה שהוא אוהב אותה. הספסל עליו הם ישבו
נראה כעת כמו מורם אל על, על כנפי מלאכים לבנים ונאים המספקים
שירות מיוחד לאוהבים הנצחיים. עיניהם נצצו, שלה יותר, בשלו היה
קשה לראות את הנצנוץ כי עיניו היו מורדות כלפי מטה, אל עבר
גופה. הם הביטו אל השמים, שליטפו אותם באהבה, והתמזגו זה עם
זו. מישהו למעלה שנלקח מפה פעם, מזמן, בטרם עת, הניד את מבטו
אליהם, בחמלה, בהתרגשות, בכעס. הוא לא ידע עד כמה יפה העולם עד
עתה. אף פעם לא ממש טרח להביט אליו אחרי שסיפורו הסתיים כאן.
הוא העדיף לקחת את התפקידים הקלים, לטאטא את הכוכבים, לאבק את
הספות של אלוהים, אתם יודעים, העבודה הקלה. רק האמיצים לקחו על
עצמם להשגיח מלמעלה. והיום, כמה אירוני שבדיוק היום, או הלילה
יותר נכון, אחד משותפיו חלה וביקש ממנו להחליפו. כמובן שהסכים,
הרי אהב את אותו שותף בכל לבו. וכעת לא נותר לו אלא להביט
באותם נפשות צעירות, רעננות, בתוליות, להביט בהם בעצב, ובצער,
ולסלוח. הרי מעל הכל האהבה תנצח. אותו היא נצחה, וכעת עליו
לראות איך היא מנצחת אותם שם למטה, אבל בכיוון השני. מנצחת
באופן הוגן.
והם, שהספיקו לאהוב רק לכמה דקות, עצרו לפתע, הרגישו משב רוח
קר וצונן מעליהם, הביטו מעלה וראו מתחת לערפל עיניים עייפות
מקבלות זיק של אור, שכבה לאחר כמה דקות. משב הרוח פסק. על
הספסל שם למטה שוב חם ונעים. הלילה שוב עוטף את הזוג הנצחי,
עוטף ברשתות מתיקות. ואי שם למעלה מישהו עייף ומותש עוצם את
עיניו וחולם על ניצחון משלו.

מה אתם אומרים? אגו נפוח או לא? מה זה חשוב, העיקר שהוא מרוצה.
אולי פעם הוא גם יספר לי את כל השאר. בינתיים נראה לי שאסתפק
בזה.
אה כן, ותזכירו לי לא לכתוב יותר סיפורים עם אגו, טוב? הם די
מעייפים.