אבן של טירוף מכבידה על לבי
כאותן שעות מצוקה,
כאותם ימים קשים.
משקה המטביע את יגונו - מדמם
כאותן דקות התקווה,
כאותם ימי אהבה.
ענן של פחד מרחף על ראשי
כאותן שניות חסרות הבטחה,
כאותם חודשים נטולי אהדה.
יונה המסתירה את כאבה - סובלת
כאותן שנים חסרות הכרה,
כאותם ירחים שחוקים בשליטה.
מתיקות של דחייה רוחשת בעיניי
כאותן אימהות שבורות,
כאותם אהבות סופניות.
צלילים יותצרים תלות - בשיטת הדיכאון
כאותן יריות חסרות משמעות,
כאותם לילות בלי תירוץ.
דמעה של התחלה מחלחלת במחשבותיי
כאותן אבות ללא חיוך,
כאותם רגעים מלאי יאוש.
מטבעות מכלים את עצמם - באושר
כאותן משפחות ללא מחסור,
כאותם אנשים ששייכים לרחוב.
אשלייה של גירויים "מתעניינת" בחיי
באותן קללות הרובצות בטיפות,
באותם כופרים שמוכרים בחוצות.
שטיפת מוח מוגדרת - צוחקת בהנאה
כאותן מנגינות חכמות שנותרו לבד,
כאותם נבחרים, נשכחים, שהשאירו בצד.
כנופיות של מתוקים נשמרות בזכרוני
כאותן נערות ששכחו את התמימות,
כאותם נערים ששמו קץ לילדות.
דם של ילדים הוא כתובת - בחדשות
כאותן מכות נטולות צרחה,
כאותם רגעים בלי שמחה מרנינה.
אבן של טירוף מכבידה על לבי
כאותן שעות מצוקה,
כאותם ימים קשים.
משקה המטביע את יגונו - מדמם
כאותן דקות התקווה,
כאותם ימי אהבה... |