במה זה חרא של מקום
כולם מדברים בחרוזים
במה זה חרא של מקום
כולם חושבים שהם אלוהים
העורך לא יאשר אותי כי יש עליו עומס
עומס, מה, ואיך זה להיות
ילד תאילנדי
שעובד
שמונה עשרה שעות במפעל של נייקי?
במה זה חרא של מקום
כולם הולכים לפגז אותי בביקורות
( או להגיב בשורה קצרה שמדווחת : ראיתי, הייתי וכך עשיתי).
.... של 9062 יוצרים - למי אכפת, כולם גרועים כל כך :
" נרקיסית, עשית לי את היומית " וגם "זה ממש מהמם".

לא אבל תכלס העורך אחלה העורך ממש אחלה

לך תזדיין עורך! שומע אותי לך תזדיין !
לו ריד גדול : when I put a spike into my vein

ואני לא צוחק בכלל, זאת האומנות האינטימית שלי.
ואני מרגיש שנותנים לי ציון ממוצע כאילו אני מזדהם, והשירה
שלי
נבלעת לתוך מכונה גדולה ברזלית...
ארספואטיקה אני אומר לכם.
סליחה על הפתיחה הצעקנית ממקודם, לא התכוונתי. בימינו
חייבים להשתמש באמצעים הנלוזים ביותר. בכלל.
אני מטשטש, אני מתבהר, אני בורח לעולם שבו הטווסים מרחפים כן
הם מרחפים גבוה ונותנים נשיקה לכל הילדים הקטנים כן
ורצים על חול מדברי ורצים ומגיעים לים טורקיזי ונכנסים ושוחים
וההורים יושבים על החוף ומדברים ואני נזכר בנשיקה של אמא ושל
אבא כשהייתי בן חמש והכל ספוג באורז מיוחד כזה, קלטות ישנות -
הרובוטריקים, ספיידרמן; לפני שבועיים יצא הסרט ואפשר לטעון
שמדובר בסגירת מעגל אבל לא הילדות שלי רחוקה ממני. בלי שום
סיבה.

אני ממשיך - עכשיו אני בן אדם מלוכלך , מאונן. אני מאונן הרבה.
רק בגלל השיעמום. פעם ראיתי שאלה במעריב לנוער - אם יכול
להיגמר הזרע.


מסקנת המחקר : לא!!!

משוגע משוגע, אני משוגע . כולנו מתיימרים להיות משוגעים , זה
מאפשר לנו לשחק משחק קטן ולגמור עם השיעמום ורחוק מאוד במקסיקו
או בגואטמלה יש כפרים ומגדלים שם תירס ו... עשן וזיעה ומכוניות
מגעילות מפלצתיות עם עיניים ובתי קפה שבהם אנשים מנהלים את
השיחות הקטנות שלהם וטווים קורים , אבל גם הקורים
נכנעים ללחות
נכנעים לידיעה הזאת שמעורבלת בנו
ומתבצרת באירועים המשמחים ביותר
שאנחנו נמות .
ויש אנשים שיודעים לעבוד עם חומרים כאלה. קחו דוגמא מקורט
קוביין . kurt cobain is my man (ואני גדול ואני גבר ויש לי
הרבה כוסיות ).

"תסתכלו כולכם על קורט, תראו כמה יפה הוא עובד, בשקט. יוני אני
הייתי שמחה מאוד אם היית לוקח ממנו דוגמא ". אני נורא רוצה,
פשוט לא יכול. אני לא יכול. אני לא מסוגל. תהום.
"אל תגיד לעצמך אני לא יכול אני לא יכול . זה הכל שאלה של כוח
רצון והתמדה"  . ריק.
( נו מה אתה אומר - שירה צעירה או לא שירה צעירה ? )





ושוב, אני מצטער על ההתחלה. אולי קשה לי להבין אבל אני מבין.
ואולי קשה לי להזדהות אבל אני מזדהה. כי החיים הם וואריציות
ברוקיות על אותו נושא ועלינו מוטלת האחריות, ממש, להחזיק את
המבנה המוזיקלי שלנו אחיד, מקורי , מעניין. וזה קשה מאוד אז
אנחנו כותבים שירים - חירות גדולה שאף אחד לא ייקח מאתנו.
והכתיבה שמחזיקה אותנו, אותי, היא כמו מחסן גדול של רגשות
טריים.