[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רון תמם
/
המסע

על רציף בתחנה
יושב על הספסל
תיק גדול לצידי
מאחוריי מקומות
מאחוריי אנשים
זוג חולף לידי
אני מתבונן בסקרנות
שואל את עצמי
שאיש לא ישמע
מה פשר הניתוק
לאן אני זורם עכשיו?
הרכבות חולפות
אני לא ממהר לשום מקום
מדליק לי סיגריה
מתמזג עם האוויר החנוק
אני תמיד בורח
לאן שהרכבת לוקחת אותי
כוס קפה ביד
מחשבות רצות מהר
לא שואל לאן
אישה יפה יושבת לצידי
פעם ההתרגשות גרמה לי
לחפש אינספור מילים
היום אני מביט בה ומשלים
רק התיק לצידי
ודרכים נסללות בראשי
מחפש, תמיד מחפש
הדמיון הפסיק לפעול
עכשיו אני שוקע בתוך תוכי
על רציף תחנה מספר חמש
עיר זרה
שומע קולות
אולי אחד מהם מיועד אלי
רוצה להאמין שזה ייגמר בזמן הקרוב
אעלה על הרכבת
שתוביל אותי אל המקום
שאחרים כבר הגיעו
מצאו שם את מה שכתוב בפרים
ואני חסר אונים, ממשיך עוד להאמין
רואה אנשים בחליפות
עולים לרכבת ומחשבים
כמה זמן נותר להם להרוויח
בינתיים אצלי מועקות ישנות
מתחלפות בסיפורים סגורים
זוכר איך פעם קמתי ועזבתי
בלי סיבה עזבתי
מסתובב ברציף
ליד פח האשפה
ילד קטן יושב
ובצידו השני של הפח
שוכב לו חסר בית
ואני מביט עליו
ויודע
שהכול יכול להיגמר כאן ברגע
כאן זו הצומת האחרונה
המחשבות על מקום ידוע
ששם מחכה לי מיטה, ומקלחת
גורמים לי להרגיש יותר זר
בעיר זרה
עלים מן העצים הקרובים נושרים
אני מנסה לזכור מתי בפעם האחרונה
חזרתי לאותו מקום
הוא תמיד השתנה לי
מביט על התיק שהולך איתי
מעולם לא חישבתי
כמה זמן
נשאר לי במסע
המסע שמתחיל ברציפי הרכבת
ואני מחכה שהיא תבוא
אישה מציעה לי משהו לאכול
אני מסרב ומתיישב על ספסל
יש אנשים שנוסעים כול חייהם
ושוכחים
מה השאירו מאחור
אני מנסה להיזכר מתי התחלתי
מתי התחלתי לנוע בלי כיוון
בספרים ישנים קראתי שלכול אדם יש מקום משלו
ובתוך תוכי משהו צורב
לוקח אותי אל האפלה
וזורק אותי שם
נטול כול סיכוי להינצל
כן, על רציף הרכבת מספר חמש
אני עוד מחפש את עצמי
נזכר בחדרי מלון אפורים
בקירות הלבנים של בתי הקפה הישנים
רציתי להיות שם
להיות נוכח בדרכי
להרגיש את הזמן חולף בעצמותיי
להשאיר למחשבות פתח מילוט מפניי
אבל תמיד חוזר אל אותן הנקודות
כמו שיר שנכתב
אבל עם אותן שורות
כן, זה המסע שאליו אני יצאתי
המסע שעובר דרך כול תחנות חיי
ומגיע תמיד אל רציף הרכבת
רכבות חולפות
אנשים עולים ויורדים
יש בחור צעיר שמנסה למכור לי משהו זול
מביט על עצמי מנקודה גבוהה
יודע שהגעתי לצומת האחרונה
עכשיו אני צריך רק להמשיך
עכשיו אני צריך לקחת את התיק הגדול שעומד לצידי
לקחת אותו עלי
להמשיך הלאה
המסע לא נגמר
גם שהרכבת מתעכבת
עכשיו אני צריך להמשיך
אל המקום שיהיה שלי
גם שהרכבת מתעכבת
אני צריך להמשיך
המסע לא נגמר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי דבר חשוב
להעביר לצעירים
ולנוער-
סלוגנים בארץ זה
לא כסף ולא
זוהר

לכל אחד מאיתנו
יש עוד עבודה
יש דילר וסרסור
ומשתין בעמידה



זוזו לסטרי, לא
מוותר


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/8/02 10:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רון תמם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה