והרוח תקום אל סופי מרחקים,
בנדנדות הישנות לא ישחקו ילדים,
הברקים שהבהיקו כה יפה מעל
מזדקרים ודוקרים כמכות חשמל,
כבשה ואילת שגדלו באזור
ברחו, נעלמו לבלי חזור,
וכאן ליד חורשה ירוקה
עומדת לבדה אישה שחוקה.
אבא, ידו תמיד היתה ריקה
קם והלך אל עיר רחוקה.
לא יחזור אבא, אמא לא תסלח
לא ישוב לחורשה, לילד שזנח.
והדרך הארורה הלכה והתארכה
כמו סוגרת שער על האב שלקחה.
עוד חוזר הניגון, שנזנח לשוא
והבן יוצא לדרך בעקבות האב.
גרסה ראשונה
אוגוסט 2002 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.