הייתי רוצה להכיר את כל כולך
שפתיי יחקרו כל נקודה זרה
כל חלקה תהפוך למוכרת

גופך יהיה לי מולדת
עינייך נמל בטוח, נמל בית
אם רק תורידי את המחסומים
אם תכנעי, לתמיד
תני לי לאחזך ברוח
לרחף ביחד בלילות
לזוז ולנוע בעזרתך
אז, גם את תפסעי בשטח זר
אל תפחדי, פקחי עיניים
הכנעי, ספגי את כולי
קחי איתך את אוריון או קאסיופיאה
הפכי גם את, למעין גלקסיה
ועל האדמה, היי רק שלי.

יום יבוא,
ובינתיים תעלה שמש,
הירח יאיר.
בינתיים אחכה, בינתיים אצפה
כל עוד תרצי, אני אמתין.

אסתפק בלראות שקיעות לבדי,
מדמיין איך זה יהיה איתך, צמודה לגופי.

איני יכול לחבק
איני יכול לנשק
איני יכול להרגיש אותך
צמודה אליי
אוכל רק,
לכתוב עוד שיר אהבה.

בלילה, מאוחר.
רק דפנה, לצידי במיטה,
זאת הפנטזיה, בשורה שעברה.
לחבקה, במעין חיבור מושלם של גוף לגוף
לנשקה, נשיקה קטנה על הצוואר
צמוד לגבה, מנסה לנשום את נשימתה.

אני עייף, כבר לילה ומאוחר
חושב על דפנה, על חיבוק ועל מיטה
אם רק אוכל לשם את ראשי לידה,
לדעת שהיא שלי
אהיה לפחות ללילה אחד, אדם שלם
אם רק אוכל לאהוב אותה, כמו גבר לאישה
ולא כמו עכבר - פחדן, קטן, מעורר חיבה.