חלק א'
אין דבר הנסתר מפני האינטרנט. אפילו לא אותה המחלבה הקטנה,
במושב השקט לא הרחק מכאן. משם השגתי את מספר הטלפון. רציתי
לברר מהן שעות הפתיחה, וגם לשאול מה במבחר.

ענה לי קול נעים של גברת מבוגרת. לשאלתי היא השיבה כי עליה
לשאול את הבחורה מהחנות. שמעתי את צעדיה מתרחקים, ואז קול חדש
של חביבתה (כך הזקנה פנתה אליה) נשמע ברקע. את המילה ערב
הצלחתי להבין בבירור. מיד עלתה בי התמונה של אותה עלמה צעירה,
הנכדה שהסכימה להשגיח על החנות של המחלבה המשפחתית. יפה ונאווה
ודור שלישי למשפחת גבנים.

פירוט על המבחר לא הייתי צריך לשמוע, כבר הייתי בדרכי לשם.
נוסע אחרי שתי משאיות בדרך הצרה בין שדות משובצים חום וירוק
מצד אחד, ומצד שני חורבות אבנים וכרמי זיתים, זכר לתרבות שקדמה
לנו. בראשי כל הזמן אותה תמונה של זאת העתידה להכיר אותי  בעוד
דקות אחדות, כך לגמרי במקרה בזמן שאבחר את הגבינה שתתאים לי.
הגעתי ועליתי בגרם המדרגות, הזזתי את הדלת וברכתי לשלום. מולי
ניצבה וטרינה מלאה גבינות ומאחוריה עמדה זקנה חביבה עטוית
סינר. "איך אוכל לעזור לך?" היא שאלה. מיד זיהיתי את הקול
הנעים המוכר לי כבר משיחת הטלפון. ותמונתה של אותה נכדה מוכשרת
בת למשפחת גבנים מיוחסת, אותה אני אפתה בבישול פשוט ומדהים תוך
שימוש בגבינה פרי ידיה, נפוגה באחת.

חלק ב'
-"הלו"
-"הגר, הי..."
-"מי זה?"
-"זה אני"
-"מה?"
-"אנחנו יכולים לדבר?"
-"לא נראה לי שיש לנו על מה..."
-"אני רוצה שנדבר.."
-"טוב נו, מה?"
-"אני פגעתי בך?"
-"לא, זה לא זה, אני פשוט לא אוהבת שעושים לי את זה"
-"כי אם כן, אני מצטער"
-"טוב"
-"אני גם לא ניסיתי להרשים אותך"
-"אני יודעת, אתה לא עשית שום דבר בכוונה"
-"...טוב"
-"טוב.."
-"ביי"
-"שלום"

חלק ג'
נובה מסטו זו לא בכלל שכונה בפראג? איפה שיש שדרה מרשימה
שמכונה במדריכי התיירות כיכר. המקום בו מפגינים הושיטו ורדים
לשוטרים במאבקם על קצת יותר פרטיות. לא איפה שאחד בשם אותו
מאבק הצית את עצמו מול כולם? שמעתי שעכשיו בשם הקדמה שהגיעה
אפילו יש שם זונות ומועדוני חשפנות. מה לאותו אתר ולנובו מסטו,
קבוצה סלובנית אפרורית שככה פגעה בנו, הפסד שהיה נראה עוד אחד
מאותם הפסדים אומללים שימנעו את הדרך אל גביע אירופה? על אף
שבשמיים כתוב שהשנה תהיה שלנו. ואצלו, הנסיכה מהאגדה שלו,
למראה שמה המקועקע על ליבו החשוף, שמה את ידה, ולקחה את
המאכלת, וחשכה אותו מיסוריו. הכל היה בגדר אשליה רטרוספקטיבית.
הרי היא, איך היא יכולה היתה לסרב להחליף את השמש ואת הירח,
להיות מרכז העולם? והוא, איך הוא היה יכול לחרבן את אותה פיסת
שלמות שברא סביבה? והיא, כן היא, תמשיך לחיות את החיים שהוא
רצה, תחייה את החיים שהוא רצה לחיות איתה.