כמו להרבה גברים במזרח בתיכון, היו לי שתי אהבות  עיקריות
בחיים: אוכל ונשים. לצערי הרב בגלל שלא הצלחתי לממש את האהבה
השנייה שלי נשארתי רק עם הראשונה ודי מהר האוכל נהפך לסיבה
העיקרית שבגללה לא הצלחתי להשיג נשים. בגיל 18 ויתרו עליי בצבא
בגלל משקל יתר, אז אולי באמת בכל דבר רע יש גם טוב אבל המצב
המשיך תדרדר. לא היו לי פנים מכוערות אבל הן היו גדולות, נורא
גדולות. התביישתי בעצמי ולכן הסיבה היחידה שבגללה יצאתי מהבית
הייתה עבודתי באחת מחברות הסקר הטלפוניות ששילמו לי מספיק
בשביל לימודים ומזון. למדתי אדריכלות בהתכתבות וקיוויתי להגשים
את החלום שלי- לבנות דירה בה אוכל להיכנס אליה בקלות בלי
להידחס בדלת.  
באחת מהפעמים הרבות בה עצרתי לקנות לעצמי פיצה בדרך הביתה
מהעבודה הבחנתי בה: היא נראתה בדיוק כמו שחלמתי עליה.  שיער
שחור חלק כמו סירופ שוקולד, עיניי חתול ירוקות ומלוכסנות וגוף
כמו בקבוק קולה בגובה של 178 סנטימטר. היא ירדה מהקטנוע שלה
ונכנסה מאחורי הדלפק.
"אפשר לעזור לך?" שאלה אותי
"כן, אני רוצה פיצה משפחתית עם הרבה בצל וזיתים שחורים, וגם
לחם שום".
"אוקיי זה יעלה לך 69 שקלים"
נתתי לה את הכסף והפעם החלטתי לא לפספס את ההזדמנות.
"את חדשה פה?" שאלתי.
"כן, איך ידעת?"
"אני לקוח קבוע פה" מלמלתי בשקט.
היא נתנה בי מבט מרחם וסיננה" אני רואה"
חסרת בושה הבת זונה הזאת, אמרתי לעצמי אבל אין בעיה אני אוהב
את זה.
"מוטי אתה בא להחליף אותי? פה יש לי משלוח לעשות!" היא צרחה
אל כוון המטבח.
"סעי, אני כבר יוצא" השיב מוטי.
"ביי, תהנה מהפיצה" זרקה לכיוון שלי לפני שעלתה על הטוסטוס
ונעלמה.
"הזמנת את הרגיל שלך בני?" שאל אותי מוטי
"כן אבל תגיד עוד אפשר לבטל?  אין לי כוח להיסחב עם זה עכשיו,
אני אזמין כבר מהבית"
"כן אין בעיה שרחלי תחזור היא תביא לך את זה לדירה."
כנראה שבכל זאת דברים טובים קורים למי שמחכה חשבתי.
הראיתי לו את החשבונית על הפיצה ומיהרתי הביתה. היה לי הרבה מה
להכין וזמן לא היה . בקרוב היא תגיע נערת האוכל שלי. חלומי עמד
להתגשם: אוכל וסקס מתנגשים ביחד. עצרתי בסופר ליד וקניתי ספריי
קצפת. זה הולך להיות לילה מטורף.
עליתי הביתה והתחלתי בהכנות. שיערתי שהיו לי כ 50 דקות עד
שהפיצה תגיע. אף פעם לא טעיתי בזמנים, וגם הפעם לא. האינטרקום
צלצל בדיוק בזמן.
"קומה שביעית דירה 31, תעלי."מזל שיש אינטרקום טלוויזיה.
הרגשתי כמו ויליאם בולדווין בסרט סליבר וה"שרון סטון" שלי
הייתה בדרכה למעלה, לצערי הרב אני הייתי מקסימום ג'ון גודמן.
פתחתי את הדלת בדיוק שרחלי התקרבה.
היא הציצה פנימה, שולחן ערוך לשניים עם נרות ומפה חגיגית עמדו
במרכז החדר אשר היה כולו מלא בנרות ריחניים.
"אני רואה שחברה שלך הולכת להגיע כל רגע, כדאי שתוריד ממני את
הפיצה שלך ואני אסע. ודרך אגב פעם הבאה שאתה מתכנן ארוחה
רומנטית כדאי שתזמין את הפיצה בלי בצל."
" זה בשבילנו" עניתי.
לא הייתי בטוח שהיא הבינה למה התכוונתי.
עיניה הירוקות נעצרו על חפץ מסוים שעמד על השולחן.
ניסיתי לאחוז בה אבל היא ניגשה לשולחן ואחזה בחפץ. למה לעזאזל
אתה צריך ספריי קצפת לפיצה.
"את לא חושבת שזה מוסיף צבע?"
"לא ממש, אבל אני לא מתערבת לאנשים בסטיות"
"אני לא חושב שהפעם יש לך ברירה" חייכתי.
"למה אתה מתכוון?"
"את יודעת בדיוק למה אני מתכוון" עשיתי צעד אחד קדימה ואחזתי
בזרועה.
ביד השניה אחזתי כבר בספריי.
התזתי במהירות קצפת על הצוואר שלה והצמדתי אותה לקיר.
"אתה מטורף!" היא צרחה.
" אני יודע" אמרתי באדישות.
רוב הצוואר שלה היה כבר נתון בואקום מסיבי בפה שלי.
היא גנחה מרוב כאב אבל בעיקר מהנאה. אם אי פעם הצמדתם את היד
שלכם לפתח שואב האבק אתם יודעים על איזה הרגשה אני מדבר. היא
הצליחה להימלט מהלפיתה אבל הספיקה להגיע רק עד לשולחן. שם
אחזתי בה שנית. היד שלי הייתה מספיק גדולה בשביל להקיף שתיים
כמוה. ביד השניה אחזתי משולש פיצה והצמדתי לה אותו לאף. היא
התחרפנה לגמרי. ריח הבצל גמר אותה. היא צנחה על הרצפה.
התכופפתי ואחזתי בירכיה. פרגית שלי, הולך להיות לנו כיף
ביחד".
היא קפצה לכיוון הדלת. לא הייתי זריז במיוחד אבל היו לי ידיים
ארוכות מאד. השלכתי אותה לרצפה ונעלתי את הדלת." עוד לא
סיימנו" אמרתי ודחפתי לה חתיכה של לחם שום לפה.
"אני לא מבינה מה הולך פה?"
"אהבה ואוכל. פיצה וסקס ליתר דיוק" ניסיתי להסביר.
"תני לי לישון בתוך מטבח הנשמה שלך, חממי את מוחי ליד התנור
העדין שלך." הדהד קולו של ג'ים מוריסון מהגרמופון הישן.
"הא?"
"לא משנה , אני אסביר לך הכל אחרי שנסיים". הבטתי בה שוב. היא
הייתה כל כך יפה וכל כך שלי ל-הלילה. לקחתי ביס גדול מהפיצה
והדבקתי לה צרפתית.
מזה היא כבר לא ניסתה להימלט.