מראי החיצוני לא מבטא אותי.

לו הייתי נראית כמו שאני באמת, קרוב לוודא שהייתי מאוד שמנה.
יש בי כל כך הרבה, וגוף ממוצע כמו שלי, לא יכול להכיל אותי.

אם הפנים שעליי היו משקפות בי את הפנים, היה לי אף קטן יותר,
כי אני נאיבית, אני מרחרחת, אך למעשה לא מריחה דבר.
ראשי היה גדול מאוד, ולכך יש סיבות רבות.
בשערי היו מופיעים גוונים רבים, של כתום, צהוב, סגול, כחול,
שחור, חום, ואפילו ירוק. כי אני רב גונית.
אני בטוחה, שגם היו לי אוזניים גדולות, אני רוצה לשמוע הכל,
ולא להחסיר דבר.
גם עיניים גדולות היו לי. אני רוצה לראות הכל. ובכלל, אני רוצה
ה-כ-ל.
והיה לי פה של ענקים, כי שומעים אותי כמעט תמיד, ולמרחקים.

אני מניחה, שאם גופי יהיה, כמו שאני, יהיו לי רגליים קצרות, כי
למרות הכל, אני עצלנית, ואני שונאת ללכת ברגל.
כפות רגליי יהיו גדולות מאוד, למרות הנאיביות, אני יודעת איפה
אני עומדת, ואני יציבה על הקרקע.
אני אראה מכווצת מעט, כי גם לי קורה, שאני מאוד מרוכזת בעצמי.

לעולם לא הייתי הולכת כפופה. תמיד גבי היה זקוף. יש בי הרצון
להוכיח את עצמי.

חוץ מהציפורניים האכולות, המשקפות את האובססיות הרבות שבי, רק
הידיים שלי, רק הן היו נשארות כפי שהן.
זרועות ארוכות, אשר מגיעות לכל מקום. מביעות שליטה מלאה בכל,
מכיוון שהשתלטנות שולטת בי.
אצבעותי הדקות, הארוכות והחזקות, אשר היו תמיד אהודות על
המורות לפסנתר, תופסות חזק (גם מעצמי), וכאשר אכווצן לאגרוף,
יראו את גודלו העצום של לבי, הרגיש עד מאוד.



אם כך הייתי נראית,
לעולם לא הייתי מוצאת בן זוג.

...העיקר, אומרים שהיופי האמיתי בא מבפנים....