היא ישבה מולי והביטה ישר לתוך עיניי, מחטטת בנבכי נשמתי אחר
איזשהו סוד אפל שאף לא ידוע לי. ואני רק הבטתי בה, נדהם.
החדר היה חשוך למדי והיא לא לבשה דבר מלבד אותם עלים קטנים אשר
הסתירו את שהיה חובה. בידה היא אחזה לפיד שהיכה בחושך האיום
והפיל צללים של תשוקה על פניה ושדיה. ובכל אותו הזמן היא סירבה
להסיר את מבטה מעיניי.
טוב נו, אולי זה לא קרה בדיוק ככה.
בסדר בסדר, אז היא לא לבשה עלים כי אם חולצה אופנתית של CK
..
נו טוב ולא היה זה לפיד של ממש כי אם מצית שבעזרתו הציתה לעצמה
סיגריות. אבל היא אכן היתה אלוהית. שמא בגלל יופייה הנדיר עמוס
האיפור או אולי עצם הסיבה שהיו לה כנפיים.
כנפיים ורודות.
"אתה מביט בי" היא אמרה לתוך החושך והשתיקה.
"בגלל שאת מביטה בי" השבתי בלחש.
"אני הבטתי בך רק בגלל שאתה הבטת בי קודם".
"אז מה".
"אז הפסדת.."
"הפסדתי מה?!" תבעתי לדעת.
"3 משאלות" השיבה בשעט נפש.
"3 משאלות?" וידאתי
"כן, 3 משאלות."
"לא הבנתי" נכנעתי ושילבתי את ידי, נשען לאחור ונותן לעצמי
לשקוע בתוך הכורסא הנוחה.
"רציתי לתת לך 3 משאלות ועכשיו התחרטתי" אמרה ולקחה שאיפה
ארוכה מהסיגריה.
"ואוו, 3 משאלות אמיתיות? מעולם לא קיבלתי משאלות".
"אני יודעת".
"אולי בכל זאת תתני לי".
"לא נראה לי" אמרה ושילבה את רגליה זו בזו.
"למה לא?"
"כי לא היית נחמד מקודם, אולי כדאי שאתן אותם למישהו אחר".
"אבל אני ממש רוצה את ה- 3 משאלות האלו, בבקשה?!".
"אני לא חושבת, אלא אם כן."
"אלא אם כן מה?!" התפרצתי נסער, אכן מעולם לא היו לי 3 משאלות
וכעת כשכבר מישהו החליט לתת לי אותם נלקחו אלו ממני ללא כל
התראה מוקדמת. לא כך הדבר, אני טיפוס נלחם ואם ידרש היאבק בכל
אחד ואחזיר לעצמי את ששלי.
"אלא אם כן, תתחנן!" הצהירה ולבשה חיוך ממזרי על פניה
המסומקות.
"להתחנן?!" תמהתי, "למה את מתכוונת".
"אתה יודע, תתחנן, תתרפס".
"להתרפס?!" רגזתי.
"כן".
"אבל מעולם לא עשיתי כן".
"גם אני לא" השיבה.
"אבל אין אני יודע איך" רטנתי.
"תאלתר" המליצה".
"לאלתר? אך אין בכך שום טעם" השבתי.
"ומדוע זה" נשמעה מעט מאוכזבת".
"משום שאם מעולם לא ראיתי שכזה, איך תזהי זאת כעת".
היא לקחה עוד שאיפה מהסיגריה שלה ואיפרה את שנותר לאפר על
הריצפה.
"אני מניחה שאתה צודק" השיבה מאוכזבת.
"אז מה נעשה עכשיו?" ביקשתי לדעת מתחיל לדמיין כיצד אני משתמש
ב- 3 המשאלות שלי, משיג אוטו יקר או אולי מטוס. בית ענקי עם
בריכה ועוד.
"יש לי רעיון!" אמרה צוהלת
ובדיוק אז נכנס הזר לחדר, הוא הביט בה ברוגז וחטף מידה את
הסיגריה. הוא כיבה אותה לתוך המאפרה בשולחן שהפריד בינינו
והדליק את האור.
לאחר מכן הסיר את כנפי הפלסטיק שלה ואמר בקול נחרץ "בואי,
נכנסים".
הם נכנסו למשרד. רגזתי עד מאוד וניגשתי לדלת, חשבתי לנקוש אך
נזכרתי שד"ר אייזנבויים שונא שאני עושה זאת כשיש לו מישהו בתוך
המשרד. וכך נותרתי לבדי בחדר הנורא מתייפח על 3 המשאלות שאבדו
לי בטרם עת. רק אני, קופסת כדורי ההרגעה שלי והפחדים.