כשהיא הגיעה היו כבר הרבה אנשים,אבל לא יותר מדי.
היא ניסתה להגיע באיחור אופנתי אבל כולם חשבו כמוה אז היא
הגיעה עם כולם,ועוד מהמקדימים.
היא התרגשה,התלבשה יפה,בתקווה להיראות יפה וזוהרת כמה שאפשר,
כדי שכולם יזכרו אותה ככה.היה לה חשוב מה שאחרים יגידו
עליה,ככה זה היה תמיד.
אז היא השקיעה,בשביל הפעם האחרונה,הפעם האחרונה שהיא תראה
אותו.היא חיפשה אותו בין כולם ולא מצאה,כנראה שגם הוא רוצה
להיות אופנתי,היא חשבה.
היא סחבה את חברות שלה לחכות איתה ביחד בכניסה והם התעצבנו.
"תפסיקי להיות מושפלת" הם אמרו לה.
היא התעצבה,רצתה שהוא יבוא כבר והחלה לפחד. לפחד שהוא לא יבוא,
או יותר גרוע,לפחד מלראות אותה ביחד איתו. היא פחדה שהיא תהיה
יותר יפה ממנה,יותר רזה ממנה,יותר זוהרת,והכי חשוב-שאותה חברים
שלו כן יאהבו.
היא התייאשה מלחכות לו והלכה בחזרה למקום עם חברה שלה, כשלפתע
היא ראתה אותו,יושב עם חברים שלו,בלי אף אחת איתו.

היום הנשף,הפעם האחרונה שהוא יראה אותה.
היה לו עצוב,הרי הוא היה בטוח שהוא יגיע לכאן איתה,אבל ברגע
האחרון הוא השתפן ולא הזמין אותה.
אז הוא הגיע לנשף לבד,מקווה לראות אותה ולהתבונן בה פעם
אחרונה.
הוא התיישב בהתחלה,כדי לראות את כל מי שעובר,כדי שחלילה לא
יפספס אותה.ואז-הוא ראה אותה,לבושה בשמלה בצבע שהיא כ"כ אוהבת
ושהוא אוהב לראות אותו עליה.
היא היתה יפה,והוא נזכר למה הוא התאהב בה מהתחלה.
פני הבובה היפהפיות שלה,התלתלים הקופצניים שלה שהיום הפכו
לחלקים,החיוך השובב שלה,העיניים התמימות,קולה הרך, כל אלה הם
רק חלק מהדברים שגרמו לו להתאהב בה.
ועכשיו,הוא פחד שהוא יצטרך לשכו את כל הדברים האלה,יצטרך לשכוח
אותה.

היא ראתה אותו מתבונן בה,וחייכה בכל פעם שמבטיהם נפגשו,הוא לא
חייך בחזרה,רק הסמיק ונראה עצוב.
הוא לא רקד,הוא ישב עם חברים שלו בצד והתבונן עליה.
זה מה שהיא אהבה בו,את השקט הנפשי שלו ואת הביישנות שלו, ויחד
עם זאת,את היותו מוקף בחברים ואהוד ע"י כולם.
לא היה אחד שלא אהב אותו,כל מי שהכיר אותו חיבבו מיד, הוא היה
נחמד לכולם,עוזר תמיד לכל מי שזקוק לעזרה, הוא מאלה שכל הבנות
רצו להיות אחיות שלו,אבל חברה אף פעם לא היתה לו.
והיא-רצתה להיות הראשונה,הראשונה שתהיה איתו,הראשונה שתרגיש
אותו,הראשונה שתאהב אותו.
עכשיו היא הבינה שכנראה שהוא שיקר ושאין לו מישהי אחרת.
"אז למרות הכל זאת אני,אותי הוא אוהב" היא חשבה וחייכה לעצמה.
היא הכירה אותו כבר 10 שנים,ולמרות זאת,לא הכירה אותו בכלל.
הוא הראשון שהיא אהבה. אהבה אותו בכיתה ד'-ו' אבל אז כל הבנות
אהבו אותו והוא לא אהב אף אחת.
אח"כ היא שכחה אותו,אפילו שלום לא אמרו אחד לשני.ובכיתה י' שוב
הם למדו באותה הכיתה.היא שכחה בכלל שהיא אהבה אותו פעם
וכשהזכירו לה היא צחקה על זה,היא ממש לא הבינה מה היא מצאה
בו.
כולם אמרו שהוא חמוד,לדעתה הוא היה סתם סנוב ולא נחמד, הוא גם
היה מהעשירים האלה שתמיד מבקשים שקל ממישהו אחר.
אז הם למדו ביחד בכיתה ולא התייחסו אחד לשני,לא שלום, אפילו לא
העתיקו שיעורי בית,רק שקלים הוא ביקש ממנה מדי פעם בהפסקות.
עד שהגיעו לי"ב. היא היתה עדיין מאוהבת בגיל וניסתה בלי הרבה
הצלחה לשכוח. הוא ישב שולחן לידה בכיתה ופתאום הם התחילו
לדבר,סתם ככה.
הוא העתיק ממנה שיעורים באזרחות,היא העתיקה ממנו באנגלית.
הם צחקו ביחד על המורה לביולוגיה,עיצבנו ביחד את המורה
לספרות.
היא חשבה שהוא חמוד,"איך לא שמתי לב אליו עד עכשיו?" היא אמרה
לעצמה. הוא היה הפיתרון לשיעמום שלה בשיעורים. היא וחברתה
התבוננו בו תמיד וצחקו על כמה שהוא חמוד.הוא הבחין בזה,חשב
שצוחקים עליו,ונהיה נבוך.
היא עדיין לא חשבה עליו שעל מעבר לילד חמוד מהכיתה שלה, עד
היום שהוא התקשר אליה.זה היה בחנוכה,ביום שישי בערב. היא
הופתעה מאוד שהוא התקשר אבל היה נחמד לה לדבר איתו,בסוף השיחה
הוא ביקש ספר בביולוגיה והיה לו חשוב לבוא עכשיו,מיד ולקחת
אותו.
במבט לאחור היא זוכרת שהוא התלבש יפה והיתה גם מבוכה ביניהם,
אבל אז היא לא שמה לב לזה.
אחר כך בביה"ס,היא התחילה לחבב אותו עוד יותר,היה נחמד לה שהוא
מתייחס אליה כ"כ יפה,מתקרב אליה כל הזמן ומדבר ומדבר.
היא התחילה להרגיש משהו כלפיו אבל הדחיקה את זה.
"אנחנו יותר מדי מתאימים שזה פשוט לא מתאים"היא חשבה.
אבל עבר זמן וכשמישהו מהכיתה בא וסיפר לה שכולם מדברים על זה
שכולם יודעים שהיא ויואב אוהבים אחד את השני היא כבר לא יכלה
להדחיק והבינה שהיא באמת אוהבת אותו.

הוא כבר נדלק עליה מתחילת השנה,הוא תמיד חשב שהיא חמודה אבל הם
אף פעם לא דיברו ממש. היא למדה איתו גם ביסודי,היא אהבה אותו
אז,כמו רוב הבנות בכיתה,אבל אז הוא לא ממש שם לב אליה,חוץ מזה
שהיא היתה ילדה שמנה ועם שפם, והיום,היא כמו בת ים קטנה.
הוא היה מאוד ביישן,לא אחד שמתחיל עם בנות.הבת היחידה שהוא אהב
היתה החברה של אחיו הגדול,אז אתם מבינים,הרבה הצלחה עם בנות-לא
היתה לו.
אז הוא לא ידע איך להתחיל איתה ומה לומר לה.הוא גם התבייש לספר
לחברים שלו מה הור מרגיש כי הוא חשב שהם לא אוהבים אותה כ"כ.
אז הוא חשב על זה הרבה ובסוף התקשר אליה ביום שישי אחד(הוא
זוכר את התאריך) והמציא איזה תירוץ עלוב של ספר בביולוגיה שהוא
צריך לקחת. הוא השקיע,התלבש יפה,ואפילו שיכנע את אבא שלו לתת
לו את האוטו למרות שהוא עדיין היה צריך מלווה, והוא נסע אליה.
הוא התאכזב,הוא חשב שהיא תבין את הרמז אבל כנראה שהיא לא רצתה
להבין אותו.
היא ירדה אליו עם הספר למטה,אפילו לא הציעה לו להיכנס פנימה.
הם גם לא היו מדברים יותר משלום אם הוא לא היה ממציא משהו,אבל
נמאס לה מהר אז היא רמזה לו בעדינות שיילך.
הוא ידע שהיא לא עשתה את זה בכוונה,הרי היא כ"כ חמודה שלא
יכולה לפגוע בזבוב,אבל הוא נפגע,בלי שהיא בכלל תדע שהיא פגעה
בו.
עבר הזמן והוא התאהב בה עוד יותר והיה נראה לו שגם היא מתחילה
להרגישה משהו אליו.הרבה פעמים הוא תפס אותה מסתכלת עליו באמצע
השיעור,ומיד שניהם הסמיקו והסתובבו לצד האחר.
כשהוא כרב לא יכל לשמור על האהבה שלו בסוד הוא סיפר זאת לרן,בן
דוד שלו,הבנאדם הכי קרוב לו בעולם.
רן לא אהב אותה,בעצם,רן היה מאלה שלא אוהבים כ"כ הרבה אנשים אז
גם אותה הוא לא אהב. ובלי סיבה ממש,כי הרי היא כ"כ חמודה שהיא
אפשר פשוט שלא לאהוב אותה. אבל רן לא אהב אותה,ואמר ליואב לא
לאהוב אותה "תרד ממנה,היא לא בשבילך,אני לא רוצה שתצא איתה"
אז הוא לא יצא איתה,הוא בעצם לא הבין למה הוא הקשיב לו,אבל הוא
פחד שידברו עליו אז הוא לא עשה כלום.

היא לא תשכח את היום בו עשתה את הצעד והזמינה אותו לצאת איתה.
זו היתה פעם ראשונה שהיא התחילה עם בן והיא לא הבינה מאיפה היה
לא את האומץ,כנראה שזה בגלל שהיא היתה בטוחה שהוא יסכים.
אבל-הוא אמר לה לא.
היא נכנסה לדיכאון,החליטה לשכוח אותו,היא פחדה לראות אותו שוב,
התביישה לדבר איתו.אחרי הכל,הוא הראשון שאמר לה לא.

הוא זוכר את היום בו התקשרה אליו. הוא בדיוק התקלח ואמא שלו
קראה לו לטלפון.היא הפריעה לו והוא לא רצה לענות.
אבל אז-הוא שמה את שמה,אהובת ליבו,בת הים הקטנה שלו.
הוא יצא מיד מהמקלחת וענה לטלפון,הוא כ"כ התרגש.
הם דיברו קצת ואז...היא שאלה אותו אם הוא רוצה לעשות משהו
היום.
הוא שתק רגע,היה פשוט המום,נפלה לו המגבת מרוב התרגשות.אופס.
מזל שהדלת סגורה. מרוב התרגשות הוא לא יכל להגיד לה כן אז אמר
לה שידבר איתה כבר כי הוא צריך לראות מה עם חברים שלו.
הוא סגר את הטלפון וחייך לעצמו.הילדה המדהימה הזאת הזמינה אותו
לצאת איתה.הוא לא חשב לרגע לסרב.הוא פשוט רצה קצת זמן לעכל,ואז
להתקשר אליה בחזרה.
אבל אז,רן התקשר "תקשיב יואב יוצאים היום נכון?"
יואב השתתק,הוא שכח מרן פתאום,ועכשיו,אם הוא יגיד לרן שהוא
ייצא איתה רן יספר לכל העולם ויואב לא רצה שכולם יידעו.לא
בגללה,הוא פשוט לא אהב שמדברים עליו.ולכן,הוא שתק,קבע עם רן
שיוצאים והתקשר להגיד לה לא,שהוא מצטער ושתהיה פעם אחרת.
אחרי זה בביה"ס הם בקושי דיברו.הוא חייך אליה ואמר לה
שלום,והיא הסתכלה עליו בחזרה עם מבט מלא שנאה.הוא הבין שהיא
כועסת אבל חשב שזה יעבור לה.
כשעבר הזמן והיא עדיין לא היתה נחמדה אליו הוא הבין שזה עבר
לה,ביחד עם האהבה שלה אליו.
הוא רצה לנסות להזמין אותה אבל פחד שהיא תגיד לו לא ולכן
וויתר.

בנשף היא רצתה לדבר,להגיד לו משהו,שיידע שהיא עדיין אוהבת. אבל
היא שתקה,לא העזה.
הוא גם רצה לומר לה משהו,לדבר איתה קצת יותר מהשלום הרגיל, אבל
הוא היה מוקף בחברים שלו והיא כל הזמן רקדה עם חברות.
הם לא הפסיקו להסתכל אחד על השני,מקווים שאיזה נס יקרה פתאום
ושאחד מהם יגיד משהו.
אבל שום נס לא קרה.וכשהנשף נגמר היא חזרה לביתה והוא יצא עם
חברים למועדון.

זה סוף הסיפור של שני פחדנים,שאוהבים כ"כ ומפחדים מהאהבה.
ובגלל הפחד לאהוב הם נשארים לבד.כל אחד מהם מוקף בחברים,אבל הם
נשארים בלי אהבה.
ואם אתם,קוראים יקרים,לא רוצים שהסיפור שלכם יסתיים ככה,רק אל
תהייו פחדנים,תגנו על האהבה שלכם ותתמודדו מול כולם.