הרכבת הגיעה לרציף בשעה 8:05 בדיוק. עליתי לקרון השלישי
וניסיתי לחפש מקום לשבת. יום ראשון זה ממש מכה. עשרות חיילים
תופסים את כל המושבים ונוסעים אחרים ששילמו כסף עבור הנסיעה
נאלצים לעמוד חצי דרך או את כולה.
"גידי" ? שמעתי קול מאחור.
הסתכלתי לאחור וראיתי את אחת הבנות היפות ביותר שראיתי מעולם.
כשאף אחד לא ענה, ושמתי לב שהבחורה פנתה בכלל אלי, למרות שאני
רחוק מלהיות גידי, פשוט שלפתי לה: "אנחנו מכירים"?
"קרן, השלמת קורס קצינים, בה"ד 12", היא המשיכה.
מעולם לא הייתי בבה"ד 12 או בכל בסיס הדרכה אחר. הייתי חי"רניק
בגבעתי.
"קרן ...", עשיתי את עצמי נזכר לאט. "בטח! מה שלומך ?"
"וואלה, סוחבים, אתה רואה. מה אתה עושה היום"? היא שאלה.
מה אני אגיד לה? שפוטרתי מ"אמדוקס" לפני חודש וחצי ועכשיו אני
חותם אבטלה?
"אני יועץ השקעות בבנק לאומי", שלפתי לה אוטומטית.
"אתה לא עובד היום?", היא המשיכה לתחקר אותי.
"לא, זה היום החופשי שלי. ומה את עושה היום"? העברתי את הכדור
אליה.
"אני מורה לחינוך גופני. אני מתחילה היום קורס ב'וינגייט'."
היא ענתה.
באמת היה לה גוף של מורה לחינוך גופני. אם זה היה תלוי בי
הייתי מלמד אותה כמה תנועות חדשות בחינוך מיני ...
"אז מה, התחתנת"? היא המשיכה עם השאלות המתסכלות.
"התארסתי לפני 3 חודשים. החתונה בסוף יולי", עניתי.
"אתה זוכר שבתקופת הצבא היה לי חבר? נפרדתי ממנו בסוף השירות
הצבאי, ומאז לא מצאתי אף אחד נורמלי. אני מחליפה גברים כל
שלישי וחמישי", היא נעצה בי מבט של 'חבל שאתה תפוס'...
הזיעה הקרה החלה מבצבצת לי ואני, לו ידעתי שהיא כזו שרמוטה, לא
הייתי פולט שום דבר על האירוסין.
"איפה הכרתם"? היא המשיכה לשחק אותה חוקרת שב"כ.
"ב'דאנס באר', היא הייתה עם חברה, אני עם עוד חבר..." המשכתי
לפנטז על מה שהייתי עושה לקרן...
"ומה היא עושה?" המשיכה.
"סטודנטית למנהל עסקים", עניתי בלי לחשוב בכלל בעודי בוהה
בחזה המושלם של קרן, שחשף חריץ מושלם עוד יותר.
"אז איפה אתם גרים היום"? שאלה.
"דירה שכורה בת"א, ואת?" המשכתי להזיל ריר.
"אני גרה ברמת אביב. תקפוץ איזה פעם לכוס קפה, הא?" היא
הציעה.
עכשיו כבר לא יכלתי להחזיק יותר מעמד.
"קרן, אני חייב להתוודות...", אמרתי עם לא מעט חשש.
"להתוודות? על מה?" היא הופתעה.
"קרן, אני לא ממש גידי, קוראים לי אבנר. אין לי מושג מי את
בכלל. לא הייתי בבה"ד 12, אני בכלל לא עובד כרגע, והאמת? אני
בכלל לא מאורס." שלפתי את הכל במשפט אחד, משפיל את עיני לרצפת
הקרון...
היא פתחה את הפה בתדהמה, לא יודעת אם לצחוק או לבכות, ואז אמרה
לי בחצי חיוך:"ת'אמת, אבנר, גם לי לא קוראים קרן..."