לפעמים אני שואלת את עצמי,
אני פסיכית?
וחשוב יותר,
האם הנקבה של שפיך,
היא שפיכית?
ומה זה בעצם הרבים של אוקטבה?
ואולי בכלל נקרא לאוקטבה גויאבה?
ואם נקרא לה גויאבה, האם היא תיעלב?
אבל תגידו לה, זה באמת בא מהלב!
אולי בכלל לא נקרא לה בשמות?
זה לא יפה בכלל, בלי הגזמות.
אבל הכוונה שלי תמיד טובה,
תמיד יש אור כשאני בסביבה.
וזוהר אופף על כל הראשים,
ללא ספק, חתיכת מיצג מרשים.

אבל מעורערת נפשית, האם אני באמת?
ככה אמר לי הטרול, לפני שהוא מת.
לדעתי אני טיפוס מאוד שפוי,
כשיש ריח מסריח אני אומרת 'פוי',
ואם יש פצצת סרחון במעלית,
תמיד אני משתמשת ברוח היתולית.
אין מה לומר, אני משעשעת,
פצצת צחוק מתקתקת שפאנצ'ים תוקעת.
ויש לי אוסף גדול של רוסי-פלא,
ההומו מביניהם הלך הבוקר לבית-כלא.
למה? כי הוא התחצף אלי מאוד,
עכשיו אני זאת שתוקעת עליו נאד,
כשהוא יגמור לרצות את העונש,
אני אארגן לו עוד.

לעתים אני תוהה, האם אני חולה?
לבדי אני שואלת, לא בהמולה.
הרי ברור שליד החיפאית אני בסדר,
וברור שבחיים לא סגרו אותי בחדר,
וגם ליד השרי אני די הגיונית,
ליד המנתח אני פשוט אישה ביונית,
ומה עם זאת שמספידה חיילים?
לידה אני חייבת להיות בת אלים.
או זאת שנראית כמו טוויטי צהוב?
בי יש הרבה יותר מה לאהוב.
ויש את הסבתא שפסיכית להחריד,
מה שמפחיד ולגמרי מטריד,
ואולי כדאי שנחזור לדבר על הטרול,
כשאני רואה אותו בא לי להקפיץ רול,
לא כדי להידבק בטומאתו,
אלא כדי להיות יפה כמעט כמותו.
אבל להיות כמו זה עם החולצה האדומה,
אין ספק שזאת וואחד משימה,
אז למה מבקשים ממני יותר מדי?
כולם רואים אותי מושלמת, בוודאי.

לפעמים בא לי לקרוא "תיגר!!",
וואי, איזה חתיך, איפה אתה גר?
או אפילו פשוט לצעוק בקול דיי,
תורידו ת'ידיים ותעזבו את שדיי!
אפילו אם אני בחורה קצת שונה,
תודו שמזל שאינני שמנה,
וגם זה שיש לי הרבה מחשבות,
זה משהו שיש לכל הנקבות,
ופסיכופטיות כפייתית וזינזאניות מופגנת,
או זה שכל יום כמעט אני מאוננת,
כל זאת ועוד עושים אותי מופרעת,
אבל יותר מדל'ק זה,
מופרעת מודעת.