למה?! למה קשה לף להודות שאתה רוצה אותי, חושק בי, מעוניין
בי...
אתה זורק דברים לאוויר ללא תכלית, מילים ששנינו יודעים שהם לא
נחוצים ובטח שלא אמיתיים, אבל שנינו חושבים שעדיף ככה.
ופה הטעות שלנו.
כרגע הלכת, כרגיל הדברים נשארו פתוחים, לא סגורים כמו
שציפינו.
אתה מפחד לעשות צעד גורלי אשר יכריע את יחסינו, אבל מה לעשות
שככה אתה מרגיש, ועם רגשות לא מתעסקים.
אני יודעת שאתה רוצה אותי, אתה לא יכול להתכחש לעובדה המצמררת
הזאת. אתה פחדן, אין לך ביצים, אתה פוחד מהאמת- כי היא גדולה
עלייך בכמה מידות.
אבל לא רחוק היום שבו תצטרך להתעורר, לראות שהחיים אינם באים
על מגש של כסף, צריך לקחת החלטות, ספק גורליות. כי אלה הם
החיים...
אז למה לא אמרת לי את האמת בפנים?? העדפת להסתבך במעגלים של
עצמך, אתה יודע, לא ככה החיים מתנהלים.
אני נשארתי פה פגועה, מנסה להבין למה קשה לאנשים לאהוב אותי
ולהודות בזה? אני משוכנעת שהטעות היא אצלי, ולא אצלך.
בטח זאת הציניות שאופיינית לי, אתה חושש מזה שאני יזלזל יצחק
ולא יאמן, וכרגיל, כמו שהתרגלת לזה בזמן האחרון- יפגע בך.
אני לא כזאת, באמת שלא, זה לא בכוונה, ככה החיים לימדו אותי
להיות.
אבל אתה, ידידי, לא צריך לקחת את זה בתור תירוץ, לך יש את
החיים שלך ואת הרצונות שלך.
אבל תודה באמת... תהיה כנה לשם שינוי, זה כל מה שאני מבקשת.
מותר לך לאהוב אותי!
פגעתי בך, וסלחת (או שפשוט הדחקת).
אתה בנאדם עם עליות וירידות, אבל האהבה שלך אליי זאת הירידה
הכי גדולה שיכלת לתאר לעצמך.
מצטערת שאתה אוהב אותי.

אתה! בתקווה שתבין שזה אתה.