היא ישבה לה בחדר, לבד בחושך לא הפריע לה שכל החלונות סגורים
ואין לה אוויר, זה גם מה שהיא מרגישה , היא לא זזה, לא עשתה
כלום , רק ישבה ובהתה בחושך...
אך איזה עולם ...מעניין מה יש אחרי המוות, האם יש חיים אחרי
המוות?
אולי אין גן עדן אולי אין בכלל אין גיהנום, אלא עולם אחר, עולם
יותר טוב, מהעולם שלנו...
היא בהתה בחושך, לא יכלה להפסיק להסתכל על נקודה אחת בחדר, היא
הרגישה מהופנטת , מהופנטת ע"י החושך, היא חשבה לעצמה כמה טוב
זה לשבת בחושך, אף אחד לא מסתכל עלייך, שום דבר לא עומד מולך,
מאחורייך, שום דבר לא מאיים , לא שואלים אותך שאלות, זה רק את
והחושך שלך.
היא רצתה לשכוח הכל , איזה כיף לאנשים שלא יודעים הרבה איזה
כיף לטיפשים , הם לא יודעים הרבה ולכן החיים שלהם טובים יותר,
הם לא דואגים יותר מידי , הם לא רואים את האור , חיים להם
בטפשות של עצמם.
אוף, הרימה ראשה לתקרה כאילו מתפללת למישהו, מי אתה חושב שאתה
בכלל?!
הם קוראים לך אלוהים...פחח...אם אתה שם , למה אתה כל כך שונא
אותנו..? אף פעם לא עזרת לנו בכלום..הכל כתוב על נייר ישן וחסר
ערך , בטח..פעם עזרת לנו, פעם עשית ניסים, ופעם לא הייתה
טלויזיה, ובגלל זה אתה קיים, בגלל זה אנשים מאמינים בך...אני
בכל אופן לא מאמינה ,עד עכשיו לא עזרת לי בכלום!
מי אתה בכלל אלהים, הם קוראים לך...סוגדים לך...מה אתה נותן
להם?
אני מרגישה שכבר אין לי במי להאמין חוץ מהחושך , החושך שלי ,
הוא נותן לי מן ביטחון כזה , למרות שזה קר, וקצת לבד, ולפעמים
טיפה מפחיד ...אבל ככה זה החושך .
אני מרגישה שהחושך מכסה אותי כמו שמיכה רכה של אהבה, החושך אף
פעם לא יפגע בי, הוא לא יכעס עליי, לא יטיף לי , לא כמו כל
האנשים שמבחוץ ...
התחושה של חום , התחושה של אהבה כבר נעלמה, כאילו שמישהו שבר
לקופידון את כל חציי האהבה ,
כאילו שלקחו ממני חלק , אני לא אשכח את היום שבו פגעת בי!
את היום שבו נדלק לך האור, ושכחת את החושך , אף אחד לא אוהב את
החושך רק את האור הם אוהבים.
אני לא אשכח איך זרקת אותי כאילו הפלת אותי על אבן, ממש הרגשתי
פצועה.
זהו עכשיו יש לי פצע, ולך יש אור, פתאום כבר לא אכפת לך
מהחושך, זהו הכל נגמר, פתאום...ככה סתם
בלי סיבה מיוחדת.
לפי מצב הרוח ...הולך ובא.
אבל רק שתדעי..אני עדיין מאמינה בך אהבה , עדיין חזקה, יש לי
את החושך , הוא אף פעם לא יעזוב אותי...