"את יודעת" היא אמרה לי "הכל נובע מזה שלא היה לי אבא בילדותי.
זה גרם לי להרגשה שאני לא טובה מספיק, כי אבא שלי לא רצה קשר
איתי.
אני הייתי צריכה ליזום את הקשר איתו, וכתוצאה מכך עד היום אני
זו שיוזמת בקשרים עם הגברים בחיי."
"אני לא בטוחה שאני מבינה למה התכוות" אמרתי לה. "מה הקשר בין
יחסיך עם אביך ליחסיך עם הגברים בחייך?"
"את יודעת" היא אמרה לי "פגשתי את אבא שלי לראשונה בגיל 8. הוא
הבטיח לי הרים וגבעות ולא קיים. בפעם הבאה שכמעט ראיתי אותו
הייתי כברבת 13. הוא היה מוזמן ליום הולדתי ולא הגיע. רק עשרות
שנים מאוחר יותר נודע לי שאשתו השניה לא נתנה לו לבוא. היא
אמרה לו שאם ילך לא תחכה לו בבית כשיחזור."
"וזה לא גרם לך להרגיש פחות כאב, העובדה שידעת שאביך רצה להיות
בקשר איתך ואשתו השניה לא נתנה לו?" שאלתי אותה.
"לא" אמרה לי. "אני הייתי צריכה את אבא שלי אז והוא לא היה שם
בשבילי. זה ערער את הבטחון העצמי שלי. לכן יצרתי קשרים עם
גברים נחותים ממני בהמשך חיי ולקחתי על עצמי את התפקיד הגברי
של מפרנס המשפחה בזוגיות שלי. כי לא היתה לי דמות גברית
בילדותי."
"מה היה הכי חסר לך באותן שנים" שאלתי אותה.
"כל מה שרציתי היה שיהיה לי אבא שירים אותי על הידים כשהייתי
קטנה, שיחבק אותי, שיגן עלי. האם זו היתה בקשה מוגזמת?" שאלה
אותי בתגובה.
"בודאי שלא" אמרתי לה. "כל אחת זקוקה לאבא כזה בחיייה ומי
כמוני יודע שאהבה ללא תנאים, כמו שאבא יכול לתת לילדתו, היא
הדבר היחיד שעליו אפשר לסמוך בעולמנו. ברגעים הכי קשים שלי,
כשהייתי בשפל המדרגה וכשאף אחד אחר לא עמד לצידי, תמיד ידעתי
שאבא שלי יתמוך בי ויעזור לי."
"אז את מבינה מאיפה אני באה" היא אמרה "מחוסר עצום ומכאב גדול
שאין לו מזור, אני באה לזוגיות שלי ומצפה לקבל שם הכל, אבל
ממשיכה לחיות בחוסר ובכאב, כי בן זוגי לא מסוגל להיות האבא שלא
היה לי".
הבנתי אותה.