אני רוצה שתסביר לי למה?
למה התקשרת אחרי 3 חודשים?
למה היית צריך לעמוד לי מול הפרצוף, ולשאול אותי מה שלומי,
ואיך אני מרגישה, כששנינו יודעים שזה לא ממש אכפת לך?
למה גרמת לרגשות לחזור, למה עד שהם התחילו להעלם, והתחלתי
להרגיש כמו חדשה?
מה היה כל כך קשה בלעמוד שם, ולראות אותי נוסעת, ולתת לי לחשוב
שזהו, זה נגמר, לא נדבר יותר לעולם, ופשוט להשלים עם העובדה
הזאת?
למה לא נתת לי את ההרגשה שאתה שונא אותי, ולתת לי להרגיש אותו
דבר כלפייך?
למה הסתובבת לידי כל אותו הערב, ותקעת פרצופים צומתים, כדי
שאני יאמין לך?
למה היית צריך להפוך אותי לאשמה כששאלת אם פגעתי בי יותר מידי,
ובגלל זה אני לא רוצה לדבר?
למה נתת לי את ההזדמנות בכלל לחשוב על זה, ולהגיד לך שכן?
למה אתה גורם לי שוב לשכב במיטה, לשמוע שירים של אביב גפן,
ולבכות?
מה היה לך כל כך רע כשראית אותי מאושרת מהצד?
עכשיו תשב, תקרא, ותחשוב,
ותגיד לי מה אני אמרוה לעשות, ואיך אני אמורה להגיב לכל הדברים
האלה?