לא מזמן ראיתי תמונה של בז גדול ויפה.
ראשו היה מורם גבוה גבוה, במין גאווה כזאת, כאילו חיפש את
אלוהים או משהו, כאילו קרא לכולם "הסתכלו עלי, הביטו בכנפיי
הארוכות ובעיניי המאיימות", כאילו היה מלך העופות.
אבל רק כאילו, לא באמת, כי הוא היה בז ולא יותר מזה.
בז יחיד בין רבים, בז שחי בין הצוקים והסלעים, כמו בני משפחתו,
חבריו ושאר בזי העולם.
אז איך זה שבז אחד מעז!
איך זה שהוא מעז להרים את ראשו, להביט אל האופק, לנפח את החזה
ולהרגיש גאה.
אולי פשוט נמאס לבז להתחבא...
אולי פתאום הוא מרגיש יפה וחשוב, והרי לא בכל יום מתפרסמת
תמונה של בז בעיתון.
בכל מקרה, זו רק תמונה.... |
