[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לדעת מתי לעזוב זה הכי קשה אבל כשאתם אוהבים אתם גם מבינים
שתעדיפו להיצלות באש הגיהנום מאשר לפגוע או לתת לאהובכם
להיפגע.
ואני האמנתי, אבל עד אשר לא עמדה בפניי החלטה אמיתית, כלומר
לפעול על באמת; לצעוד לכיוונה של אש תופת ולעבור ישר דרכה רק
בגלל ההכרה שזה הדבר הטוב בעבור אהובכם.
במקרה שלי, להיתנתק מהחבר הכי טוב שלי, מאהוב ליבי, סיבת חיי,
ורק בשל הסיבה הברורה לעין: פחות סיבוכים ויותר אושר (אני
מקווה).
אני לא נוהגת לעשות כאלה דברים שתבינו, לכתוב דברים בסגנון
"יומני היקר" אבל אני כל כך אוהבת אותו...
זה פטאתי, כלומר הנה אני כותבת מכתב שלעולם לא יישלח אל אהובי
היחיד...
הוא אף פעם לא יכנס לדפיוצר שלי, יקרא את היצירה ששמה הוא על
שם השיר שלנו, ויחליט (במאמצים אדירים כמובן) לבוא אליי, לעמוד
על מפתן דלתי, ובתנועות מעודנות לאחוז אותי ולהצמיד אותי חזק
לשפתיו בנשיקה אוהבת שתותיר אותי ללא מילים ונפעמת כמו שרק הוא
יודע לעשות.
זה לא שהוא יכנס לדפיוצר שלי ורק יתקשר כדי לכעוס עליי ולהגיד
לי שזאת הפעם האחרונה שהוא אומר לי לצאת לו מהחיים שלו ולהוציא
את כל המנהגים המוזרים שלי (במה חדשה) יחד איתי.
זה לא שהוא אפילו יודע מי זאת כריסניה פלדין ואיך נכנסים לה
לדפיוצר...
וזה כל כך קשה לעבור לו ליד הבית, ללכת מסביב ולראות את אותה
המירפסת שבה חלקנו את רגעינו האחרונים באושר... אושר טהור
ואמיתי...
מישהו חכם אמר פעם:"אתה לא תדע להעריך משהו עד שלא תאבד
אותו".
כולם מאמינים בזה אבל האם מישהו באמת חווה את זה כי ממש היום
אני הבנתי אתה אוהב מישהו, ובלי משים אתה מתחיל אט אט לקחת
אותו כמובן מאיליו.
הוא לא יודע את זה, אתה לא יודע את זה, ואז קורה המקרה ודרכיכם
נפרדות, וחולפים להם הימים ואז בהדרגה מחלחלת ההכרה שרק השיגרה
היא אשר גורמת לכם לקחת כמובן מאיליו את בן זוגכם ותחת מעטפת
של שגרה מעצבנת אוליי מסתתרת אהבת חייכם, כך לפחות זה היה
במקרה שלי.
וזהו, למרות הרצון העז שלי לאסוף אותו אל בין זרועותיי ובקול
מנחם להבטיח לו שהמצב יכול רק להישתפר מכאן אני בבית מזיינת
למחשב שלי את השכל (נו טוב הארד דיסק) שומעת שירי דיכאון
מדהימים של אלניס מוריסט (that I will be good, your house אם
זה ממש מעניין מישהו...) ומגיעה למסקנה שלא הגאווה מונעת ממני
לדבר איתו אלא האהבה.
אז זה מוקדש לך, אהובי היקר לי מחיי עצמם.
לך אהובי, מכתב שלא נשלח, מכתב שלא נקרא או יקרא בעתיד.
לך, שלמרות ששאר העולם יראה זאת אתה לא...
אפילו לא תדע על קיומו...
או על קיומה של אהבתי הניצחית אלייך, זאת שכל העלבונות שבעולם
לא ימחו אותה.
לך: חיי, נישמתי, אהבתי היחידה, הניצחית...
ממני, שלך לתמיד ואפילו יותר:
Smiley







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה בא קודם?
האלוקים או
היקום?

שלמנאסר מביא
אותה לעובדיה
בשאלה נוקבת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/02 13:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כריסניה פלדין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה