על המזח בחורה יושבת,
ועל מיי הכינרת היא מסתכלת.
הירח בשמים נוצץ,
ועל פני הכינרת משתקף.
והנה מגיח בחור נאה,
והוא בבחורה במבטו בוהה.
הבחור אל הבחורה התקרב,
ולחיקה הוא התיישב.
מבטים הם החליפו,
והגה מפיהם לא הוציאו.
לפתע החלה הבחורה לדבר,
במבט עצוב  החלה את הסיפור לספר.
לאחר שאת הסיפור גמרה,
היא רצה ביגון מרירה,
ודמעות של עצב על המזח השאירה..
הבחור על המזח נשאר וישב,
מבט של קרירות התנוסס בעיניו.
הגלים אל המזח התנפצו,
וברקע אורות בהקו.
איש אינו יודע על מה היא דיברה,
ונראה שלעולם לא נדע.