בעוד לילה בלי שינה,
הוא שוב חושב, על מה שקורה לו...
איך שומדבר לא השתנה,
הכל דיי דומה, וזה שוב קורה לו...

הוא עצוב כשהוא לבד,
מסתכל סביבו, אין אף אחד איתו.
יש לו אהבה קטנה, אך היא לא נמצאת במיטתו,
הוא יודע, שהסוף קרוב, יותר מדי, יותר מדי
משתגע, כי קשה לו לאהוב...
יותר מדי לאהוב.

בעוד רגע של טשטוש,
הוא לא מבין, איך זה קרה לו?...
שוקע בתחושת יאוש,
ולא מאמין, שזה קרה לו...

הוא עצוב כשהוא איתה,
ונכנס לחדר, למיטה שלו.
יש לו הרגשה שונה, שהיא לא קיימת בשבילו,
הוא יודע, שהסוף קרוב, יותר מדי, יותר מדי
משתגע, כי קשה לו לאהוב...
יותר מדי לאהוב.

בין חלום למציאות,
הוא לא מרגיש, שזה כואב לו...
הוא חי מספיק בשביל למות,
ולא מרגיש, איך זה כואב לו...

הוא עצוב כשהוא לבד,
מסתכל סביבו, אין אף אחד איתו.
יש לו אהבה קטנה, אך היא לא נמצאת במיטתו,
הוא יודע, שהסוף קרוב, יותר מדי, יותר מדי
משתגע, כי קשה לו לאהוב...
יותר מדי לאהוב.