לפני שתתקע תקרא:
יחד עם כל שתייה של משקה מוגז מגיע התענוג הלא פחות מהנה
מהשתייה עצמה והוא הגרפס שאחרי.
לפעמיים לאחר שמפתחים את היכולת אפשר גם בלי שתייה, פשוט
לוקחים נשימה עמוקה שמדגדגת קצת את הסרעפת וגורמת לשחרור אויר
שמתנדנד במייתרי הקול בגרון ומתגבש לצליל הנפלא של הגרפס.
אומנם התענוג הזה נפוץ מאוד אך בימיינו הוא נחשב למאוד שנויי
במחלוקת. לחלקנו יעלה חיוך ולחלק בחילה, אחדים יצחקו ואחרים
ישאלו "מה לעזאזל זה היה?".
יש את הגרפס של הארועים שמתחלק לשני סוגים, במקום עם רעש שם
אפשר לתקוע בתענוג סביב כולם ואף אחד, אפילו לא זה שמטר ממך
ישמע, ובמקום שקט כגון ארוחה משפחתית ליד השולחן בלייל שבת שבו
התענוג על האוכל מתקזז על העינויי שבבלימת הגרפס הנחשק.
אחדים יבקשו סליחה על גרפס שנשמע אפילו לא קרוב לשיהוק ואחרים
תגאו בשאגה שייצרו עכשיו.
תמיד כשתוקעים גרפס חזק מיד מסתכלים ימינה ושמאלה לראות שאף
אחד לא שמע, אבל מה שאנשים מהססים להודות בו זה שכל אחד מהם
מצטער על כך שלא היה מישהו ששמע, שיתלהב, שיגעל שהיה מביא
לידיי ביטוי את הגרפס האייכותי, ושידע להעריך אותך בתור תוקע
גרפסים מצויין.
לפעמיים כשאני בא לשחרר ושאני מרגיש שעומדת להגיע לה עכשיו
מפלצת מחרישת אוזניים אני מנסה לחשוב איך מפיקים את המרב
מהגרפס הזה. יש את האפשרות היותר באנלית והיא להגיד HELLO או
להגיד את ה א' - ב', או סתם משפט שבאת להגיד ופשוט להמשיך אותו
בשיא הטבעיות כאילו שום דבר לא קורה.
הכי מבאס אבל שיש את הגרפס עם הריח. זה יכול פשוט להטיל צל כבד
על כל התענוג. שום חיוך לא יעלה לאחר גרפס שכזה, ולא תצבור אצל
אף אחד נקודות טובות. יכול להיות שתשמע הערות עוקצניות לגביי
התפקוד שלך, כגון, "זה גרפס או נאד?" או "מי לימד אותך
לתקוע?". אך אין לקחת ללב את כל ההערות. יכול להיות שאחר כך לא
יבואו לכם גרפסים בטבעיות ושירד לכם כל החשק. זה יעבור, אין
לקחת את הדברים האלה ללב, צריך לעלות חזרה על הסוס.
תמיד יש את אותם אנשים שלעולם לא יודו שהם תוקעים בכוונה,
אפילו בגרפסים הכי קטנים, האלה אחרי ליטר וחצי של קולה לבד,
כשאף אחד לא מסתכל. מתביישים, מפחדים מהכוח שיש בידיהם, מפחדים
להגעיל, שומרים את כל התענוג לעצמם, אולי... אבל אולי הוא סתם
אחד שלא יודע לתקוע. יש גם אנשים כאלה, אין לכפות עליהם להאזין
או לעשות כל גרפס מכל סוג כל שהוא ללא הבדל עוצמה, אורך,
וריח.
אבל יותר מכל מה שאותי הכי מעצבן זה כשאני באמת צריך או אפילו
יותר גרוע, כשאני באמת רוצה והוא פשוט תקוע ולא יוצא
לכל מי שתקע
ולא העז להודות |
