הגיע החורף ואיתו התפוז. הבית היה אפוף בריח משכר של פירות
הדר. הגבהתי תפוז אחד מערימת התפוזים שעל השיש.לקחתי לידי סכין
מטבח, חתכתי אותו בעדינות והתחלתי לנסות ולקלף אותו בכוח בידי.
היתה לו קליפה עבה והיה כל-כך קשה להסירה מן התפוז, אצבעותיי
נעשו צהובות-כתומות ומיץ התיז על חולצתי וצרב את עיניי. אבל
החלטתי להמשיך ולקלף קליפה ועוד קליפה כדי להגיע לתפוז ולאוכלו
בתאווה. הוצאתי שוב את הסכין מהמגירה ועשיתי חתך נוסף, הפעם
עמוק יותר, שהשפריץ ושרף אבל נדמה היה לי שזה עזר וקידם אותי
למטרה. כל עת שמישהו הציץ למטבח הרגיש חובה להעיר
הערותיו,לייעץ או ללגלג על מאמצי לשווא. וקליפות כה קשות שסרבו
להינתק מהתפוז כמעט והצליחו לייאש אותי ולהשכיח ממני את אשר
רציתי. אך לא התייאשתי והמשכתי לקלף את אותו תפוז עד שלבסוף,
אחרי מאמצים רבים ומטבח מלא במיץ תפוזים,נטלתי לידי תפוח זהב
ואכלתיו בעונג רב. |
