שתי מילים- תשעה באב:

זה קרה בתשעה באב, אני הייתי בצבא באמצע אימונים בעוד שחלק
מהמחלקה באמצע צום שאמור לבטא אבל מסוים על העבר. באותו יום
יצאנו הביתה בארבע אחרי הצהריים, זה היה יום קשה וחם, והרגשתי
תחושה רעה בבטן, מאותן התחושות שלא מביאות לך חשק לאכול במשך
כל היום.

שתי מילים- הרעלת מזון:

הרופאים קבעו, עפ"י ניתוח לאחר המוות, שזאת הייתה הרעלת מזון,
וזה היה מישהו שבכוונה תחילה פיזר כבד ממולא ברעל עכברים יבש.
באותו יום אני אכלתי אוכל מוקפץ בצבא, והרגשתי שאין לי תאבון.
יכול להיות שאני לא באתי אל הצום אלא הצום אליי.

שתי מילים- חבר טוב:

גדלתי איתו. מגיל 13 זה התחיל.
פעם ישנתי איתו בלילה, בחוץ, בקור, בחורף, על הדשא- שנינו
מחבקים אחד את השני.
כשברחתי מהבית וקפאתי מקור כי לבשתי רק נעלי בית, שרוול וגופיה
קצרה, הוא בא וחימם אותי, שכב ליד עם השיערות שלו שמחממות יותר
טוב מתנור.
כשהשתכרתי הוא היה שומר עלי שלא אעשה שטויות, אם הייתי עומד
ליפול הוא היה רץ ודוחף אותי לכיוון ההפוך.
כשהייתי עצוב הוא בא וליקק אותי.
כשהוא פחד מהרעמים ומהברקים בלילה הייתי מכניס אותו הביתה והוא
היה נרגע.
אהבתי אותו, אהבתי אותו כמו חבר טוב, בחיים לא היה לי חבר יותר
טוב מאשר הוא.

שתי מילים- אני בצבא:

כבר ארבע חודשים אני בצבא.
חוזר פעם בשבועיים, מלטף אותו קצת וישר חוזר הביתה בכדי לסדר
את הציוד ליום ראשון.
חוזר לצבא וחוזר אחרי שבועיים הביתה, מגלה שחתול אחד שלנו
נהרג, מלטף קצת אותו וממשיך לארגן ציוד ליום ראשון.
מנסה להיות עם הרבה חברים שיש לי, גם מהצבא וגם בכלל.
ורק אותו אני משאיר לבד בחצר של הבית, יושב שם, מקשקש בזנב,
נובח לעבר מכוניות שעוברות, מחכה לי.
הוא הרגיש שאני בצבא, הוא שם לב שמשהו שונה.

שתי מילים- באגי מת:

הכלב שלנו, הכלב שלי, באגי, מת......
עוד לא ארגיש יותר את השיערות הלבנות והטהורות האלה נוגעות בי,
עוד לא ארגיש את כף היד מתרוממת אליי ולא מפסיקה עד שאני מלטף
אותו.
אבא שלי מצא אותו בשדה שוכב כולו נפוח...
החבר הכי טוב שלי מת, בלי שהספקתי לבלות איתו פעם אחרונה...

שתי מילים- לא חשוב:

כשחזרתי הביתה לחמשוש בתשעה באב, ההורים שלי חיכו לי בחצר, אני
לא ידעתי שום דבר עדיין.
אמא שלי חיכתה קצת ואז אמרה- "באגי מת".
מאותו הרגע לא הרגשתי ששום דבר חשוב יותר.
אבא שלי התחיל להגיד לי שכל הכלבים בשכונה מתו, ששוטרים היו שם
לתחקר, שמי שעשה את זה הוא רוצח בדם קר, שהם בכו הרבה, שבחיים
שלו הוא היה צריך לראות הרבה כלבים שלו נהרגים, וחלק מידיו.
כל המילים נכנסו לי לתוך הראש כמו שאוויר נכנס לתוך בקבוק בלי
מכסה- לא ממש נכנס ולא ממש יוצא, אלא פשוט שם.
ראיתי שחור בעיניים, הרגשתי את אותה בחילה שהייתה לי בתחילת
היום, ואז אמרתי לעצמי-
שום דבר כרגע לא חשוב יותר.

שתי מילים- כלב חדש:

ההורים שלי קנו באותו יום כלב חדש מצער בעלי-חיים, שיעודד קצת
אותם ואותי.
לא הצלחתי להסתכל עליו בכלל, לא הפסקתי לחשוב בראש על זה שאין
סיכוי שאני יוכל לפתח איתו את מה שהיה לי עם באגי, שאין סיכוי
שהוא יאהב אותי כמו שבאגי אהב אותי או שאני יאהב אותו כמו
שאהבתי את באגי.
בחברים צריך להשקיע, ואני כיום בצבא, איך אני אצליח להשקיע אם
פעם בשבועיים אני אהיה לידו?

שתי מילים- תשעה באב:

בתשעה באב התאבלתי יותר מכולם.
בתשעה באב צמתי בלי שארצה, ישבתי על הריצפה בלי שארצה, לא
התגלחתי, לא צחצחתי שיניים ולא התקלחתי בלי שארצה בכלל.
בתשעה באב חרב בית המקדש האישי שלי, באגי.
אם הייתי צם בתשעה באב יחד עם באגי, לא הייתי מתאבל עליו
עכשיו.