שלושים שנה. דמיינו לעצמכם. שלושים שנים ארוכות להיות באותו
המקום. אותו המקום!! אתם קולטים במה מדובר?! יום אחרי יום,
חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, אחרי שנה, אחרי שנה.. אפשר
להשתגע!!! אל תתפלאו אם בסוף תחליטו שאיבדתי את שפיותי..

ועדיין לא שמעתם את החלק הגרוע! מילא להיות באותו מקום במשך
שלושים שנה, הקטע הבעייתי הוא לדעת ש..  אתה לא ממש עומד לצאת
משם. אותו המקום ששימש אותך בשלושים השנים האחרונות עומד לשמש
אותך גם בשלושים השנים הבאות! לא נראה לי שאתם מבינים על מה
אני מדבר. חברים, אני מדבר על נצח. נצח! אותה תקופת זמן אדירה!
תקופת זמן ללא מגבלות! ללא סוף! אני תקוע באותו המקום שלושים
שנה ואני עומד להישאר תקוע בו לנצח!

אל תחשבו שאני כזה תמים, אני רואה אתכם קוראים את השורות האלה
עם חצי חיוך על השפה וכל מה שעובר לכם בראש זה 'מה לעזאזל
הבעיה של הבחור הזה? שיעוף משם!' אז רק שתדעו שניסיתי כבר לצאת
מפה.. ניסיתי את כל השיטות, את כל הדרכים ושום דבר לא עוזר..

עדיין לא הצגתי את עצמי. שמי הוא ג'ון קוז'אק. אולי השם שלי
נשמע לכם מוכר אבל זה סתם צירוף מקרים לא חשוב. נולדתי בניו
אורלינס ואני עדיין שם. ואשאר שם. פעם הייתי אדם מאושר, היה לי
הכל, הכל! עד ש.. עזבתי לכאן. בדיוק לפני שלושים שנה. ואיבדתי
הכל.

אבל מצד שני, אל תחשבו שכל כך גרוע פה! כלומר כל היום אני נח,
אני לא צריך לעבוד, אין לי ממה להילחץ, אין ממה לפחד. במקום
הקודם שלי, כל היום הייתי רץ ממקום למקום, לעבודה, לסידורים,
למצוא כסף לשכר דירה, מדי פעם גם הייתי צריך לפלס זמן להנות..
הרי מה הטעם בחיים אם לא נהנים?!
אבל פה, במקום ה"חדש" שלי יש שגרתיות מרגיעה. שלווה כזאת. אף
פעם לא יקרה פה משהו מזעזע. יש ים של זמן. מי שגר כאן נמצא
בחופשה ארוכה ארוכה..

כל כך כיף פה עד שהמונים באים לבקר אותנו ובכלל, כל מי שמגיע
לכאן לא עוזב! יש פה אנשים מקסימים! תראו למשל את השכנים שלי.
קלארק קנט גר משמאלי ולואיס ליין מימיני. ושוב אני מציין, אם
השמות שלהם נשמעים לכם מוכרים זה מיקרי לחלוטין. לואיס וקלארק
הם אנשים מאוד נחמדים! אני נהנה להיות לידם! אנחנו כל הזמן
ביחד!

אתם מבינים, נחמד פה, שקט פה, הכל בלי לחץ.. אבל אני- משתגע!
אני לא יכול עם השקט הזה! ויסלחו לי לואיס וקלארק שאני אומר את
זה אבל אני גם לא יכול להיות פה עם אותם אנשים לנצח! נצח!
והדבר הכי מעצבן הוא שלא נוח לי פה!! יש איזו אבן שתקועה לי
בגב ואני לא יכול לזוז! אני לא מבין למה התעקשתי לפני שלושים
שנה להשתתף באותה תחרות.. אני ואיזה אחד עשינו תחרות מכוניות
כאשר כל אחד נוסע אל עבר השני. פגוש מול פגוש. וזה שמפסיד הוא
זה שמפחד מהתנגשות ומסיט את מכוניתו ממסלול. חבל ששנינו לא
ויתרנו ופשוט התנגשנו זה בזה.