היום הם עמדו בשורות כמו חיילים,
ילדים הם גאים וזקופים כמו אריות,
ילדים והילד הזה זקף החזה ושינס ת'מותניים
כי היום מקבל את אותם הכנפיים שלהם הוא
חיכה וציפה כבר שנתיים, והנה המפקד עובר
שורה שורה לוחץ יד ולפעמים גם קריצה,
החייל,ילד  קבל בחיוך את אותה הברכה
והם גם שרו בשימחה את שיר התקווה,
והנה כעבור שנה מצא את עצמו בתוך מלחמה
והנה המטוס מפציץ בנינים והחייל,ילד בוכה
מבפנים כי שניות מעטות לאחר תימרון מדיוק
ראה כי המנוע נדלק,  החייל, ילד לא התיאש וצנח
הוא ארצה, הנפילה זה לא הדבר הכואב כי עם
העובדה שצנח הוא בשטח אויב, ומיד היתנפלו עליו
עשרה חיילים של המדינה הזרה ונתנו לו מכות בלי
הזהרה הוא נפל לריצפה ומיד היתרומם
ומצא את עצמו בבית כלא דומם היה חשוך שם
והוא ללא אף חבר, ושוב אחרי מספר ימים של ארוחות מעטות
ןהרבה חבטות הוא נלקח למקום מפחיד ביותר תא עינויים
שאותו ייסר, ואז לאחר חודשים של דמעות וגעגועים נזכר הוא
בשיר שאת כוחות  האדיר, השיר שממלא אהבה, שיר ההמנון
שיר התקווה, שינן תמילים אין ספור פעמים עד שנלקח הוא
לחדר המתים, וביום ההוא שבו הוא מת לא צער כאב או חת
נראו על פניו כי עם פתק קטן היה בידו שבו נכתבו ברעד ידיים
את אותו שיר שלקח לשמים ורק חיוך של אותו חייל,ילד נראה
על פניו התמימים ובכיס החולצה נמצאו גאים שוכבים שם
אותם כנפיים מלאי אבק וקצת מעופשים אך גאים וזקופים כמו
אותם חיילים,ילדים ביום ההוא שעמדו בשורה ושרו את שיר
שיר     התקווה