משחק הפירמידה

לפני מספר שנים, קרסה כלכלת אלבניה בעקבות מה שנקרא "משחק
הפירמידה". עיקרון המשחק  הוא שעל מנת להצטרף חייב משתתף חדש
לשלם סכום כסף למשתתפים שקדמו לו. אם יצליח אף הוא לצרף
משתתפים נוספים תחתיו ואלו יתמידו בכך גם כן, יורחב בסיס
הפירמידה, הוא יטפס לראשה ויתוגמל על ידי מצטרפים חדשים
בסכומים הגבוהים בהרבה מאלו שהשקיע.  
אחת לכמה זמן מתפרץ משחק הפירמידה בצורה זו או אחרת, במקום זה
או אחר ותמיד הוא מותיר אחריו אלפי ורבבות אנשים מופסדים
וממורמרים וחלומות התעשרות מנופצים. משחק הפירמידה הוא תרמית
שבה הזוכים היחידים הם מפעיליו וקומץ ותיקים קטן שהחל את המשחק
(ואלו בעיקר מקורבי המפעילים).
המשחק הוא תרמית כי אין בו מכירה של מוצר. מה ש"נמכר" הוא רק
תקווה לרווח, אך זה תלוי בהתרחבות מתמדת של מספר המשתתפים עד
אינסוף מה שכמובן אינו אפשרי ולכן כשהבסיס אינו מצליח להתרחב
יותר, קורסת הפירמידה וכל המצטרפים האחרונים מלקקים את
פצעיהם.
כשהתקווה לרווח אינה גלומה במוצר כלשהו אין אפשרות להיווצרות
"המרה".
המרה הוא אירוע המביא תהליך ההתפשטות לסיומו המוצלח ומונע ממנו
להגיע לקריסה:
במהלך מחזור חייו של כל מוצר מתרחשת סדרה של  קניות ומכירות.
היצרן קונה את חומר הגלם, מייצר מוצר ומוכר אותו למשווק, זה
מוכר אותו לסוכנים שמוכרים לחנויות שמוכרות אותו לצרכן הסופי.
בכל אחד מהשלבים עד השלב הלפני אחרון, קונה כל תחנה את המוצר
מתוך תקווה למכור אותו הלאה ברווח.  תקווה זו גלומה בתוך המוצר
ומתבטאת בו.
כדי שתהליך זה יוכל להגיע למיצויו חייב להימצא קונה אחרון
שיקנה את המוצר שלא על מנת למכור אותו הלאה אלא מתוך הרצון
להיות הבעלים שלו. קונה זה יוצר המרה. הרצון לעשיית רווח,
שהולך ומגדיל את מחירו של המוצר, מומר לבסוף ברצון לבעלות
עליו.
במשחק הפירמידה אין כלל מוצר שיכול לגרום לאירוע הזה ולכן
משחק הפירמידה מועד לקריסה.
מיצוי  תהליך חייו של מוצר צריכה בעולם החומרי מתאפשר דווקא על
ידי אירוע המרה המתרחש בעולם הרוח.

עולם הרוח

הגישה הדואליסטית מחלקת את המציאות לחומרית ורוחנית. מציאות
חומרית היא זו הניתנת לאבחנה באמצעות החושים וכוללת את כל מה
שתופש מקום במרחב ובזמן, ואילו מציאות רוחנית היא ישות מופשטת
מקיום פיסי כלשהו, אינה ניתנת להמחשה באמצעות החושים ובכל זאת
אנו נוהגים בה כמציאות קיימת כי יש לה ממשות בתודעתנו. לעולם
זה שייכות המחשבות, הרצונות, וכל עולם המושגים המופשטים. וכולם
יחד בונים את "עולם הרוח."
צורך הוא כוח הפועל עלינו כשנוצר חוסר כלש הו או כשהופר שווי
המשקל. (רעב נוצר כאשר רמת הסוכר בגוף יורדת מתחת לגובה מסוים,
צמא מתעורר כאשר רמת הנוזלים בגוף נמוכה.)
רצון הוא כוח רוחני המניע אותנו לפעולה.
צורך מעורר את הרצון.
מחשבות משרתות את הרצון ותכליתן הוצאתו אל הפועל.
מנגנון המחשבה המכונה לעיתים    Mind הוא "אגף המבצעים" האחראי
על ניהול המבצע.
אצל החיה, אגף המבצעים אינו "מאויש" באופן קבוע אלא נפתח רק
בשעת הצורך ושב ונסגר לאחר מימושו. בהעדר צורך, נעלם הרצון,
כבות המחשבות והחיה שוקעת בנמנום עד למפגש עם הצורך הבא.
אצל  "האדם החושב", ריבוי הצרכים ומורכבותם, חייב הקמתה של
"מחלקת מבצעים" קבועה המאוישת 24 שעות ביממה. מחלקה קבועה
המסוגלת לתת שירותים "סביב השעון"  פוטרת את האדם מהצורך
להיחפז  ולהוציא את הרצון אל הפועל.  היכולת "לאגור רצונות"
ולטפל בהם במנותק מהצורך הקנתה לאדם החושב את היתרון האיכותי
שהעניק לו את שמו: הוא יכול לחשוב להחליט בזמן הווה מה יעשה
בעוד מספר דקות, מספר שעות, מספר ימים ואפילו מספר שנים.
כלומר, Mind העובד סביב השעון נותן לאדם החושב את האפשרות
לתכנן את העתיד, ליצור ולהשפיע על גורלו.
וגם... לחשוב עליו...
הפניית תשומת הלב של הmind  אל עצמו קרויה תודעה.
תודעה מקיימת את עצמה על ידי התרחבות והתפשטות.
ובעולם הרוח, בדיוק כמו בעולם החומר, התפשטות עלולה להביא
לקריסה אם לא תפלס את דרכה לאירוע המרה.
מנגנון ההמרה של התודעה מוכר לנו היטב ונודע בשם יצירתיות.
יצירתיות היא המרה  המתרחשת בעקבות התפשטות בעולם הרוח.
וההמרה המביאה לידי מיצוי תהליך התפשטות בעולם הרוח מתרחשת
דווקא בעולם החומר.

ולכן:

לפני שאתה מתלהב כל כך
מ"איך שאני שיודע להסביר"
עזוב, הכל שטויות,
רק ספר סיפור,
צייר ציור
או כתוב לה מחר איזה שיר.