מדמיינת לי גבעה
בה שוכני עולם יאחזו ידיים
ומעגל האהבה
יהפך למין מציאות משונה,
ואז תבואי בבגדייך
ויסתכל אז בעיניי
ואדע אז שלעולם לא
ארגיש עוד מצוקה.
במין אופוריה מטופשת
אמשיך לחיות אז את חיי
ואהנה מריח גשם
ומטילטול זנב אדיש
ואוהב אז את הרגש
כפי שלעולם לא
אהבתי בימיי,
ופנטסיה מתוקה
תתגלגל תמיד בשפתיי
ויחד אתמסר לרגש
וארים אל על מבטיי.
13.7.2002 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.