אפשר לערוך רק בבוקר
כשכל המתבגרים סופרים כבשים
או מתפכחים
באיזה חור נידח.
בבוקר אין לי השראה
רק חרוזים פשוטים
תראי;
לי, לך.
בבוקר אין שקט
אין אנשי לילה
המכוניות ממהרות כולן
וחם כל-כך.
טלויזיה דלוקה שלישיית ה"פאוור-פף"
בסלון שלי, שילכו כבר, ילדות פשוטות
רוצות להיות חזקות
עצומות
כל-יכולות
אני מוצאת סממנים לסביים
בסדרות סטייל "אריק ובנץ"
באופן לא מוסווה למדיי
נכנסו יחד לאמבטיה
לשחק עם הברווז.
ילדות מחפשות
נחש לשחק איתו
להכוות ממנו
להיות מוכשות ולבכות
שפעם הבאה הן מזהות
מי ארסי ומי
יאהב אותן
באמת.
בבוקר אין לי חבר
רק שיחות שלא נענו
ממנו ושאר אנשים
שזוכרים שהייתי פעם
ילדה-פשוטה-של-לילה
והייתי יוצאת
והייתי צוחקת והייתי צינית ורעה
והייתי רוקדת
כמדומני אז גם הייתי יפה
ועכשיו סתם כך נזכרתי
שתמיד הייתי לבד
ואתמול בלילה
שמתי ציפצוף חלש בסלולרי
וציפצוף חזק במערכת סטריאו
וציפצוף מונוטוני
של הרגשות שלי
בין אנשים ששכחתי להיקשר
ונזכרתי שאהבו
ועכשיו רוצים שוב לצאת
אבל אני בסבך שלי
ועייפה מדיי אחרי
כמה בקרים של עירנות
וכמה ימים סטנדרטיים
של כביכול-שפיות.
בבוקר נשארו לי רק שיחות שלא נענו
מעגלים לסגור ואנשים להרגיש
זרמים מחוץ ל ריצפה-תקרה
אין לי כח לענות
אין לי חשק לדבר
רק לכתוב
קטע סתמי
במילים קצרות
שמישהו אי-שם
מתישהו יקרא.

(אוגוסט 2002)