[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סתם אחד
/
ואני בדרכי

זה קרה כמה ימים לפני שיריתי לעצמי כדור בראש. אנשים החלו
להתקשר אלי, ביקשו קירבתי יותר מהרגיל. קרובי משפחה שלא שמעתי
מהם זמן רב, חברים מהעבר הרחוק, נדמה לי שאפילו השכנים החלו
להאיר לי פנים בצורה מוגזמת. היה משהו באוויר, תחושה שלא ידעתי
לפרשה, מלבד כאבי בטן שאחזו בי כל אימת שהדבר חזר על עצמו.
ממתי אני כל כך מקובל בחברה ? ניסיתי לשחזר, אולי עשיתי משהו
יוצא דופן, או אמרתי אמירה "מושכת אש". כלום. לא עלה בדעתי
מאום.
הימים עברו באיטיות מעצבנת. המחשבות טרדו את מוחי ללא הרף.
טלפונים, ביקורים, חיוכים (שפרשתי כמעושים), לא היה לי מנוח.
ביום שנקבע מראש, ביקרתי את האיש שנוא נפשי. אף פעם לא אהבתי
רופאים, במיוחד לא את הנוכחי. גם הוא חייך אלי כשנכנסתי
לחדרו.
"שמע" החל לומר, ומאותו רגע נאטמתי. דבריו נשמעו לי כבליל
מילים. כיוונתי עצמי, כרובוט, לכיוון אחד.
תכננתי זאת שנים. ידעתי, לא אתן לאיש לרחם עלי, לא ארחם על
עצמי, ובוודאי שלא אסכים לסבול, מרצוני החופשי.
לימים הסתבר שהוא אמר "סרבן".
עבורי, כבר היה מאוחר מידי. אטמתי עצמי. לתמיד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אני מעריץ את
צביקה פיק, מה
הסיכוי שתיפול
עליי כספת?

-הצביצ'ים


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/8/02 22:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתם אחד

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה