זה מדהים באיזו קלות אפשר לדפוק את החיים, כמעט בלי לשים לב.
הרי סיפור לדוגמא:

מעשה שקרה בשנת 2001 לספירה המפוספסת של בני הלעז.  היה אז
קיץ, קיץ חמסיני ולוהט, וכל אדם ישר בנפשו נשאר בתוך ביתו כמה
שיותר.
אני הייתי מתבגר בעל 15 שנים לזכותי.  ברור, אם כך, שלא הייתי
בדיוק ישר בנפשי.  עם זאת, אני וחברי לא היינו חובבי שיזוף,
ונשארנו לרוב בתוך בתים.
כבר באמצע השנה היכרתי את הצמח הידוע, הלא הוא הקנביס.  אכן,
היכרותינו נעשתה עמוקה עד לקיץ.  וכמובן שבחופשת הקיץ, אין דבר
טוב מלשבת בתוך בית ולעשן ג'וינט.
רוב הקיץ כבר עבר לו, וכל ישותי הייתה נתונה בין סוטול
לפלאשבקים.  לא רע.  ואז הגיע אותו יום מר ונמהר, שבו קרה
המקרה המצער.  והרי המצב:
אני ומספר חברי הטובים מגיעים לביתו של איתמר.  מתיישבים
בנוחות, ומתכוננים נפשית לסוטול המענג.
ענת מוציאה מכיסה את ארנקה, ומתוכו יוצא לו מה שנראה כג'וינט,
לא גדול מאוד ולא קטן.  ענת אומרת שזהו משהו מיוחד, שזה לא
ממסטל, אבל זה מרגיע.  אני יושב ליד ענת, ופתאום שם לב לכך
שסופו של הג'וינט הזה פתוח, וכי הפילטר שלו אינו מנייר ונראה
כאילו דבר לא יכול לעבור דרכו.
ענת אומרת כי יש להיזהר לא לקחת שאכטות גדולות על ההתחלה.  היא
אורת כי ראתה את ההורים שלה מעשנים את זה, ושגנבה להם אחד.

היום, לאחר כארבעים ושלוש שנים, הרגשתי כי עלי להעלות סיפור זה
על הכתב.  היום, הארבע-עשרה למרץ, אלפיים שלושים ושמונה, אני
נמצא בבית החולים שערי צדק, בירושלים.  יש לי סרטן ריאות,
והרופאים לא יודעים כמה זמן אחיה.
חשוב לי שהרבה אנשים, בעיקר מתבגרים, יקראו את סיפורי.  חשוב
לי שכולם יבינו שכשמדובר בסיגריות, אין דבר כזה "לי זה לא
יקרה".  פשוט אין...