כשבאופק כבר נוגעת השמש
וציוץ עורבני נשמע
ממעבה החורש אני יוצאת
כדי לחפש מעט מעות של אושר.
הולכת אחר העקבות בתקוה
ומחפשת מחשבות אדמדמות.
אבל שאון מנועים מכה באוזני,
זעקות של עבודה זרה
והשחר מפציע בדממה כהה.
כשחר מפציע בדממה כהה.
וצילצול אחרון אלגורי ישמע
ועוד דוח כוזב יונח על שולחני,
יחלו גלי השכינה הזורמים מעל המישורים
להשבר על שערי ארמוני.
כפי שפתיתי השלג תמיד יפגעו
בשורדים ובחשודים ללא תעודת זהות .
ישבר השער ותתמוטט החומה
והגלים ישטפני
ואני על קברי צדיקים משתטחת
ורוקמת ציורים ומזימות
והערב יורד בדממה כהה. |
