וכל מה שחפצתי אז
לאחר שאזלתי מתוך עצמי
לאחר שלא נותר בי דבר
להסתיר מפניך,
היה להעלם.
ואם להשאר
אז לספות את הרגע
שיאבד, שיתמוסס.
כאילו כל מה שנאמר
לא היה מעולם
כאילו נשמתי לא נחשפה
ורגשותי לא היו גלויים לעין כל
כאילו הכל נשאר כפי שהיה
אך דקות מועטות קודם לכן...
אבל,
השעון הראה לי את הדקות ש"אחרי"
את שארית היום
ואני,
הו, מוגת לב שכמותי,
כשקראתי במבטך את מילותי שלי
נוכחתי לדעת כי להעלם לא אוכל
פשוט
הלכתי.
------
עם מה הותרתי אותך-
לא אדע לעולם...


(סיוון התשס"א)