חידושים, התחדשויות, רעיונות פורצי דרך וגבולות בדרך כלל
נתקלים בהסתייגות מצידי, אני אוהב את הישן והמוכר. הארון שלי
מלא בבגדים שאינני משליך שהיו אופנתיים לרגע וכעת מתחרים על
ליבו של העש השליט האמיתי בארון. סדרות טלוויזיה שאני האחרון
לאהוב ואחרון לשנוא אותן, לא פעם אני נתקע מול בובה מרופטת
שמנסה בכל כוחה ללמד אותי את הבסיס לשפת אימי. מערכות יחסים
שגוועו להן הנשמתי בטלפונים לנערה התורנית המסכנה שאינה מבינה
למה המיטרד אינו מבין רמזים. אז למה שאהיה מאושר לפגוש אדם רק
בגלל שנאמר לי שאנחנו מתאימים. עמדתי מול הדלת רופס ומותש לפני
שהערב רשמית החל ולחצתי על הפעמון.
"רגע, אני באאאא" קול עליז ורך נשמע כתגובה.
רשרוש מנעול ופרצוף שזוף מחייך עם עיניים כחולות פתח לי את
הדלת
"היי, בו כנס, אתה בטח גדי אני עוז" כולו נוטף מאושר.
נגעתי רק לרגע ביד המושטת, זוויות פיו הסתיימו בקצות פאות השער
שחדרו למרכז לחייו. הכל הפך לחיוך ענק שאיים לבלוע אותי.
"כנס, כנס....אודליה עוד שניה מוכנה" אמר כשהוא סוקר אותי
מלמעלה למטה וסוגר את הדלת מאחורי.
הסתובבתי לכיוון הדלת לראות אותו נועל, העיניים שלנו נפגשו
וחיוכו רק הלך וגדל.
"שב בבקשה היא במקלחת"
בזמן שהתיישבתי עוז נגש לדלת לבנה מרוחקת, פתח אותה ופלט משהו
בחצי גוף בתוך החדר.
"אוקיי, שניה כנראה זה לא יהיה, ייקח לה עוד כמה דקות" הוא הגה
את המילים כאילו נוסף להן לחן והתיישב על הספה בסמוך אלי. טיפה
סמוך מדיי. רציתי להאמין שהדלת הלבנה מובילה לחדרה ולא
למקלחת.
הרחקתי את המבט ממנו במהירות וסקרתי את הדירה "אין טלוויזיה
בסלון?" תהיתי לעצמי, מה שמכריח אותם ערב אחר ערב לדבר, בלי
מפלט לשמחה/ עצב/כאב סינטטים של אחרים והבחור נראה מלא בנושאי
שיחה דחופים.
"טוב, אז אהה...אני יכול להציע לך לשתות?" הוא קטע את שרעפיי.
שאפתי ופלטתי אוויר באיטיות, נשענתי לאחור על משען הספה ואמרתי
בעניין מעושה "על מה האדון ממליץ?"
הוא קפץ במושבו לסדר תנוחת דיבור ישירה יותר "יש לנו הכל, תן
לי כיוון - חם, קר, חריף?"
סקרתי את פניו לרגע ואמרתי בניסיון כושל להתחכם "מנה כפולה של
מיי אש, בולפבור"
"אווו, קאובוי של חצות, נראה לי שג'יימסון יענה לדרישה" כיווץ
את אפו בהתרגשות ודילג בעליצות למטבח שבדרך הוא מספיק להציץ
שוב מאחורי הדלת הלבנה וללחוש משהו, לשלוח לי חיוך מתלהב ולמהר
למטבח.
קיוויתי או חשבתי לפחות שאני אמור לקוות, שלא ימהר לחזור. מי
יכל לנחש שלאחר חודשיים של אסקפיזם והחלטה שמה שקורה בחוץ לי
אין עניין בו, הדייט הראשון שלי ועוד עם אדם שאינני מכיר, אדרש
לחביבות סבירה הנדרשת למר עוז.

מדפי ספרים מאז ומתמיד משכו אותי אליהם בבתים חדשים, קמתי
לבחון אותם, בדרכי אליהם הימרתי שאם הם שלו הוא ודאי קרא כל
אחד מהם ואף מסוגל לצטט מהם ואם הם שלה, היא התחילה רבע מהם
והשאר נודדים ממדף למדף.
"אין עמוס עוז הם בטח שלו" חייכתי בתובנה.
"היי, אני כל כך מצטערת, עוד כמה רגעים ואני מוכנה" הפתיע אותי
קול מאחור.
"GOD DAMN" כל הסנסורים צרחו לי בראש.
הגברת עברה מולי שלגופה רק חלוק רחצה מינימלי, לא הדוק במיוחד
שבקושי הסתיר דבר. התרגשות סימאה לרגע את עיניי אבל לא מנעה
מהם לשלוח שדר ודאי למוח שמדובר באלילה.
המחשבה שהרעיון להגיע מיותר נמחקה כלא הייתה. גרגרתי משהו.
כל מה שהצליח להעסיק אותי לאחר ההלם הראשוני אם היא לובשת
תחתונים כהים או ש...
"בבקשה, הדרינק שלך" עוז פרץ לתודעתי, מכריח אותי להתיק את
מבטי ממנה בצער.
היא התרחקה לתוך מסדרון צר, שקצות כדורי ישבניה נצנצו לפני עם
כל צעד.
"שמתי שתי קוביות קרח, לא רציתי לקלקל" עוז הוסיף והתקרב לספה
ממתין שאשב.
"ערמומי הנער" חשבתי לעצמי אבל בקנוניות ואינטריגות חסרות
חשיבות אין לי מתחרים, עמדתי מולו ממתין גם כן. הוא התיישב
לבסוף במרכז הספה, בחרתי את כורסת היחיד שהונחה בניצב לספה.
ניסיתי לא להיתקל בעיניו. הוא הביט בי בפה מעט פעור מנסה למצוא
נושא לשיחה.
"בא נניח" התחלתי כדי למנוע ממנו לבחור נושא נדוש כמו מה אתה
עושה בחיים.
לגמתי מהמשקה והמשכתי "בא נניח שאתה יוצא לבליינד דייט, אתה
דופק בדלת ופותח לך אותה בחור מסוקס, כולו קוביות קוביות, מעין
ז'אן פול בלמנדו צעיר, שהרגע יצא מהמקלחת שרק מגבת מינימלית
מסתירה את אבריו המוצנעים שדבר לא צנוע בהם. תוך כמה זמן
להערכתך, כמובן נצא מהנחה שמה שהגברבר ראה במבט ראשון משביע את
רצונו גם כן, מתי הפעם הבאה שיעטה עוד פחות? אני מעריך
שדקותיים לכל המאוחר, ידיך המיומנות יעזרו לו להפטר מהמגבת
הטורדנית ועוד דקה תעבור עד שנוזל הסיכה מהבקבוק הסמוך ביותר
ישפך כיין".
הוא פתח זוג עיניים לרווחה, חייך בהפתעה ומלמל בעלבון מעושה
"בחור????"
עיקמתי את פרצופי כאילו אומר "הצגות האלה באמת מיותרות".
החיוך המתחדש שלו הבהיר לי שהוא חש שהתקדמנו שלב באחווה בנינו
וכפתור נוסף של חופשיות נפרם מלולאת חולצתו. אני משוכנע שאם
לחולצתו היו כפתורים שלושה ודאי היו פתוחים מלכתחילה.
"אני אולי אפתיע אותך שאומר שאני דווקא אוהב את כל הקטע של
החיזור, קצת רומנ..."
התיישרתי במושבי וקטעתי אותו בחדות "מתי אמרנו שאודליה תהיה
מוכנה?"
"טוב בסדר" הוא אמר בהכנעה, "אני לא אומר לך שאין מיקרים כאלה.
היה לי פעם איזה בליינד שהבחור היה פשוט אלוהי, בקושי שלום
וכבר בפה שלי הי..."
"הבנתי!" הזדעקתי לעומתו, "אתה רואה את האבסורד כאן" המשכתי,
מנצל את ההפסקה בדיבורו, "הדייט לא התחיל והמוח שלי כבר רץ
לכיוון של פחות בגדים. ראיתי אותך בדרך מסוימת ומיותר מעתה
להסתיר את מה שכבר נגלה בעבר. הכיוון בכל פעם אמור להיות
להפחתת אחוז הגוף המכוסה ולא להגדלה. אתה מבין, לא רק שאני
יודע בברור שהסתברות שאחוז הכסות יפחת בזמן הקרוב היא אפסית,
אני יודע שכל מה שהמוח יעסוק בו מהרגע הראשון שנהיה יחד הוא
בקוטר הפטמה ואין סיכוי שאוכל לקלוט על מה היא מדברת ולא נאמר
חלילה להיות מקסים או שנון. הערב יגמר במשפט שלה - אתה חמוד
אבל לא נראה לי שילך בנינו. ואני עם פרצוף של גור חתולים נטוש
אתחיל עם אבל למה? אבל למה? תגיד לי אתה, יש משהו יותר פאטטי
במצב הזה מלשאול אבל למה? למה - ככה. אנשים בדרך כלל משתמשים
בשאלה הזו לאחר מערכות יחסים של שנתיים כשבן/בת הזוג אומר שלא
מתאים להם יותר. אבל למה? גם אז תסכים איתי שהעניין פטאטי. למה
- ככה! ואני, אני כבר שם בדייט הראשון. אבל למה? כי אולי לא
הפסקת להסתכל לי על החזה כל הערב, אדיוט. מאיפה זה יוצא ממני?
אבל למה? אבל למה?"
עוז תקע בי מבט מופתע שאמר "ואני חשבתי שלי יש בעיות", אך הוא
רק אמר "אתה מלא בכל כך הרבה פחדים שלא מאפשרים לך להנות
מכלום".
"על אלו פחדים אתה מדבר?"
"לדוגמא, הפרצוף ההיסטרי שלך בכל פעם שהמרחק בנינו קטן מחמישה
מטרים, אני עד כדי כך מרתיע? מה אתה חושב שאני אשלח לך יד
לביצים בלי שתרגיש? שאני לא אתן לך לצאת מפה? הפחד מהמשתמע
מקרבה גברית, הרתיעה מגינונים נשיים בגבר ומכל רמיזה על עניין
גבר אחד באחר גם אם לשיחה בלבד".
"פחד?" פלטתי בבוז "זו לא המילה המתארת את המצב, אם כבר אי
נעימות. השוואה הנדרשת היא למצב בו בחורה מכוערת מתחילה אתך
וכל מה שאתה רוצה שהסיטואציה תסתיים והיא תעלם כלא הייתה".
"אתה חושב שאני מכוער?" הוא שאל בעלבון אין סופי.
ניסיתי לחשוב על תשובה שתוציא אותי מהבוץ לו נכלאתי, מבלי
להבין איך הנושא הפך להיות המראה שלו ומבלי נפגעים נוספים.
"אני מוכנה" אודליה נעמדה לפנינו. התחלתי לקום בהקלה לקראתה
ומבטי עבר אליה
"GOD DAMN"
צרחה באה מהסנסור והפילה אותי חזרה למושב.
מספרים לך שהבחורה שאתה עומד לפגוש היא מוצר מוצלח במיוחד, גם
אם הדובר הוא חברך הטוב, אתה אופטימי שלנערה במידה ויתמזל מזלך
יהיה טוסיק שובב.
אודליה הייתה נעולה נעלי פלטפורמה שהגביהו אותה להערכתי לגובה
שלי, מכנס שחור, בוהק צמוד לקימוריה המעוצבים, חולצת בטן שחשפה
בטן שטוחה ושזופה, גב וכתפיים דקים ושסע חולצתה הבליט תפח
שדיים עגלגלים. פנים יפהפיות האומרות "אתה לא הראשון שהגיב
ככה". במהירות חשבתי איך אני יכול להודות מספיק לדרור על שדאג
לארגן פגישה זו.
"נזוז?" אודליה שאלה.
זינקתי לצידה, ריח הבושם שנדף ממנה גרם לעיניי לפלבל וסחרחורת
נעימה אילצה אותי להדק את שרירי ירכיי שלא אמעד.
"עוז אתה בא איתנו למסיבה?" אודליה השליכה את פצצת הנפלם למרכז
החדר.
עיקמתי את פרצופי בהפתעה לשמע הרעיון, "גברת עם יש לך משהו
לומר לי, אז תאמרי" חשבתי לעצמי, ומסיבה??? מי הולך למסיבה
בדייט ראשון.
אבל עוז הנהדר בעדינות נרגשת אמר "אני לא רוצה להפריע וכבר
קבעתי להערב, נפגש שם".
עוז פתר עבורנו את החלק הראשון בדילמה.

למסיבה מצאתי אותנו נוסעים במונית כי לטענתה אין לה כוח
לחיפושי החנייה המיותרים.
הטלפון שלה לא הפסיק לצלצל עד לכניסה למועדון בו התקיימה
המסיבה. לא החלפנו מילה בנינו מלבד משפט קצר שפלטה אלי באמצע
אחת משיחותיה כשהמונית נעצרה "איו לי כסף קטן".
היא לא פספסה אדם אחד בכניסה, נישקה, חיבקה, החליפה מחמאות
ואינפורמציה מסיבתית ואני עומד מיותר ומיותם מאחוריה.
אחרי רבע שעה של התרגשות מצידה מהנוכחים, תחושת לאות כבדה תקפה
אותי, היה לי ברור שהיא רחוקה מלסיים את האינטראקציה עם הסביבה
ותקדיש קצת גם לי. אני לא יותר מניצב בהצגה הערב, לא העזתי
לחלום על כוכבות משנה או אף לא על הדרן.
דחפתי את עצמי בינה לבין הדמות המחובקת העכשווית, קרבתי את פי
לאוזנה ואמרתי "אודליה, היה נהדר, שלום".
היא קפאה ולא הייתה מסוגלת למצוא את המילים מרוב הפתעה,
מתבוננת בי כאילו הייתי אחוז טרוף, אומרת לעצמה "מאיפה הוא
לוקח את החוצפה הזו".

בהקלה רבה צעדתי משם, לא הספקתי להתרחק מאה מטרים מדלת הכניסה
ועוז הבלתי נלאה מלווה בשניים מרעיו צץ מולי
"היי" מלא אושר זכיתי "איפה אודליה?"
"נשארה במסיבה" נאנחתי בלאקוניות.
"אויייי" עוז אמר בצער מעושה "אתה רוצה להצטרף אלינו, תאמין לי
אתה תשכח ממנה איך שתשמע את המוסיקה".
טפחתי בכף ידי על כתפו ואמרתי באלטרואיזם לא אופייני "עוז אתה
בחור לעניין אבל אני אוותר".
עוז נרגש עד עמקי תחתוני הטנגה שלו פנה בהחלטיות לחבריו ואמר
"תמשיכו בלעדי" הסתובב אלי והוסיף במבט חצי מאוהב "אז ספר לי
מה קרה".
"אני לא מאמינה שאתה כזה זונה" אודליה התקרבה לקראתנו נסערת
כולה, "זונה שאין לה גבולות, לא מספיק שזיינת את שני הדייטים
האחרונים שלי" צרחה מולו בדציבלים מפתיעים.
עוז אסף בעדינות את כפות ידיה ובקול רך אמר "מאמי לא קורה פה
כלום, ראיתי אותו לבד, עצוב, סה"כ ניסיתי לעודד אותו. את יודעת
שאנחנו חברות הכי טובות".
קרנתי מאושר, חברות הכי טובות בשלב הזה הן רגע לפני משיכה
בשערות, צרחות, בכי וכמה ציפורניים שבורות. רק שעוז לא יוכנע
מהר מדי ועל הערב יהיה ניתן להכריז כמוצלח.
עוז חיבק אותה בחום ואמר בפה מלא זימה "למה לריב כשאפשר
להתחלק".
במיקרונית השניה החיוך נמחק מפני ואודליה שנראה כאילו היא
שוקלת ברצינות את הרעיון הוסיפה תוך כדי תנודת ראש "זו לא תהיה
הפעם הראשונה".
התבוננתי בשמיים, חייכתי במרירות בידיעה שמה שיש שם למעלה אין
סיכוי שבעולם שהוא גבר וחשבתי "הפעם הראשונה שיש לי הזדמנות
לאורגיה היית חייב שיהיה עוד גבר מעורב, לא יכולת לתת לי
להנות. שמת מצד אחד את המיטב ממוצריך, יצור נודף מין שבתמורה
לסקס אתו, אני מוכן לסבול מיד אחר כך חצי שנה מאימפוטנציה.
ומצד שני, את הטאבו שאין סיכוי בעולם שאני אשבור. אתה לא חושב
שהקטע עם המבחנים לבני התמותה הוא טיפל'ה נשחק עד דק".
המום עמדתי מולם, הם המתינו מולי ועוז הפעלתן משך את אודליה
לקראתי ואמר "נראה לי שהוא זקוק לתמריץ".
המגע של שניהם בזרועותיי צרב לי את הבשר וגרם לי לנתר ברתיעה
לאחור ולומר "לילה טוב גבירותיי, קצת יותר מדי אינטנס עבור אדם
שהאקט הפרוע ביותר שלו היה סקס באור דולק".

המהירות שהתרחקתי מהם הייתה גורמת לבן ג'ונסון בימיו הגדולים
לאבד את מקומו בספרי ההיסטוריה. חייגתי בעצבנות לדרור.
"היית מאמין?" סיימתי לתאר את מעללי הערב עד לשיחת טלפון זו.
השתיקה מהעבר השני של הקו בלבלה אותי ולחשתי לאפרכסת
"דרור...דרור...", מחשבה מופרעת החלה להעיק עלי "אתה הייתה
בסיפור הזה איתם, למה לא אמרת מילה?"
"כשנגמר עם אודליה" דרור התחיל סוף, סוף לדבר "הבטחתי שאסדר לה
מישהו נחמד ולא תארתי לעצמי שעוד עברו או יעברו את החוויה
הזו".
"חוויה" נזדעקתי, "אתה רוצה לומר ששכבת עם שניהם?"
"תראה" דרור ענה בענייניות "זה לא שונה בהרבה מלשכב עם שתי
נשים ועם יתרון אחד גדול שהם לא התעסקו אחד בשניה אלא רק בלפנק
אותי".
"אלוהים אדירים" פלטתי מרוקן מאוויר ונחרד ממחשבה חדשה "היא
אמרה שעוז זיין את שני הדייטים האחרונים שלה ואם הייתם יחדיו
היא לא הייתה מתארת את הדברים כך, שכבת בהזדמנות נוספת רק
איתו?"
"הגעתי אליהם ערב אחד... רק עוז היה בדירה... וקרה מה שקרה"
דרור מלמל.
"אני אחזור על מה שאמרתי לפני רגע להם, שיהיה לך לילה טוב זה
קצת יותר מדי להיום, ביי". ניתקתי את השיחה מנסה לצאת מההלם
ולהבין איך חברי הטוב, שכל טיפת זרע ששפך תאר בפני, שכח לספר
לי שעכוזים שעירים הם כבר לא "OFF LIMIT" עבורו.
זקפתי את עיניי לשמיים ולחשתי "מתי יגיע תורי להיות בצד
המחייך?".

חריקת בלמים חדה ושתי עלמות מאושרות מדי, הציצו מחלון רכב שעצר
לידי שאלו "סליחה אתה יודע איפה נמצא בר שנקרא אסקייפ?"
"יודע וגם מכיר" עניתי לעומתן והוספתי במסכנות "אני אחרי
בליינד דייט נורא ואלכוהול זה הדבר היחיד שאולי יעצור אותי
מלעשות משהו מחריד לעצמי, יהיה חצוף מצידי לשאול אם אני יכול
להצטרף?"
הן הביטו אחת בשניה מחויכות וצעקו בעליצות "כנס".
נמרחתי על המושב האחורי ונאנחתי "אני חייב לשכוח כמה שיותר מהר
מהערב הזה, אתן מחויבות להחזיר אותי שתוי ומחויך הביתה,
נכון?"
"אתה יכול להיות בטוח לגבי השתוי" הנהגת אמרה ופרצה בצחוק
משוחרר, חברתה לא פגרה אחריה והצטרפה לצחוק תוך כדי שהיא
מגבירה את המוסיקה.
הצלילים המונוטוניים חדרו לי בגלים למוח, גורמים לי לעצום
עיניים להניע את הראש עם הקצב האחיד.
פקחתי את עיניי, מבטי חדר דרך גג הרכב, הגיע לשמיים, לענן גדול
שהפך לדמות מחייכת ואמרתי בליבי לעומתה "אני רוצה להאמין
שסיימנו לעת עתה עם המבחנים ואם הערב יגמר כמו שאנחנו מקווים
ורוצים, אני אהיה חייב לך - ובגדול. ואם לא, כרגיל אהיה חייב
ליצרני האלכוהול".