- "אבל למה? אתה באמת חייב? אני לא מבינה את זה."
- "אוי, אמא, כבר הסברתי לך מקודם... ומילה שלי זו מילה-
את חינכת אותי ככה, נכון?"
- "נכון, נכון, תמיד בן של אמא; להגיד סליחה בבקשה
תודה; שתהיה לך סב"ת שלום, ככה לימדתי בן שלי. להגיד
תמיד את האמת, ומה שמבטיחים- לקיים".
- נו, את רואה שאני צודק? וחוץ מזה, מדובר בסכום כסף לא רע,
את מוכרחה להודות".
- אני רק רוצה שיהיה לך טוף בחיים, אחרת בשביל מה אני עבדתי
בדראק כל חיים שלי? בשבילי?! - סה הכל בשביל בן שלי!"
- "אוי, אמא, אל תתחילי לבכות."
[ נשיקה על הלחי ]
טוב, זאת אמא שלי, לטוב ולרע. פולניה בכל רמ"ח איבריה, ומה
שאומר שהיא תעשה הכל בשביל הצאצאים שלה. אני בכלל לא ידעתי
שיקחו אותי במילה, באמת. בסך הכל רציתי קל"ב בצבא ויציאות
טובות; הייתי מוכר את אמא שלי בשביל דיל כזה, כי הרי ידוע
שהצבא לא נוטה להתחשב בך כשיש לך פרופיל 97. אני, אין לי כח
לצבא, ואני מעדיף כמה שיותר זמן פנוי בשלוש השנים האלה בשביל
העיסוקים והתחביבים שלי- באם זה מחשבים, כדורסל או הלהקה שלי.
בקיצור- הג'ובניק האולטימטיבי!
בסופו של דבר נהייתי שק"מיסט ב"מפקדה"- ככה אנחנו קוראים לאגד
הבסיסים של מודיעין, שם לפני הרצליה; יש שם שק"מ שחבל על הזמן-
זה לא שק"מ, זה סופרמרקט! לצאת הביתה כל יום, לדבר עם הלקוחות
וסתם להיות בזולה, תענוג. אבל אני סוטה מהנושא.
התכוונתי בכלל לספר שבחיים לא הייתי מגיע לג'וב הזה בלי
פרוטקציה- ותפסיקו להזכיר לי שזו באמת עבודה ולא צבא,
ושבאזרחות הייתי מרוויח לפחות פי 8 יותר על אותו הדבר!
זו הייתה אחת מהפרוטקציות המוזרות האלה- שחבר מכיר אח של ידיד
שאחותו היא הדודה של השכנה של החבר הכי טוב של איזה אלוף משנה
בחיל תחזוקה; אז לא שאלתי כלום, ולמרות שבחיים לא שמעתי שעושים
תחקיר בטחוני מקיף כ"כ לשק"מיסט, חשבתי שזה בגלל שזה מודיעין,
ולא ייחסתי שום חשיבות להתעניינות הרבה באותם תחקירים באמא
שלי. כבר מן ההתחלה הבעתי את מלוא המוטיבציה והרצון שלי
לתפקיד, ונשבעתי להם שוב ושוב שבשביל עבודה כזו טובה הייתי.
הייתי.
הייתי אפילו מוכר את אמא שלי! בלי לחשוב פעמיים.
חבל רק שלא קראתי את האותיות הקטנות.
בחוזה, אני מתכוון. בצבא (ובייחוד במודיעין), מחתימים אותך על
כל מני טפסים- לחשבון בנק, לציוד, לסודיות ועוד ועוד. אז בטח
שחתמתי, בלי לחשוב פעמיים- מציאה כזאת לא נופלת לך בין הידיים
כל יום, ויש די והותר אנשים שהיו קופצים על ההזדמנות ולוקחים
את העבודה; רק כנראה שאני הצעתי את המחיר הגבוה ביותר, והם
לקחו אותי על ההצעה הזו.
- "ואתה, אתה תסתדר? מי יכין לך אוכל כשאתה חוזר? מי יכבס לך
בגדים ותחתונים שלך? אתה לא תסתובב בלי גופיה כמו איזה פשאקר
פושטק, נכון?
- "לא, לא, זה בסדר, אמא, אני אסתדר מצויין, את לא צריכה
לדאוג לי; באמת, אני כבר חייל גדול".
- "אני אבוא לבקר אותך, כל פעם שאני אוכל, ואל תשכח ללבוש חם-
בגלל שמיזוג אוויר הורס צוואר אחרי הרבה שעות; תשים צעיף של
דודה פולה, זה הכי טוב, זה מחמם".
- "הנה המזוודה שלך, אמא, ובהצלחה! תראי להם מאיפה משתין
הגפילטע פיש!
[ נשיקה וליווי לדלת ]
אז מכרתי את אמא שלי בשביל העבודה הזו. השורה התחתונה שלהם
הייתה שחוזה זה חוזה וזב"שי שלא קראתי את האותיות הקטנות. היא
לקחה את העסק בצורה טובה למדי, והפעם האחרונה ששמעתי ממנה לפני
כמה חודשים, היא משרתת כטבחית גדודית בבסיס גדול כלשהו, ואפילו
קיבלה מחמאות על הגפילטע פיש שלה מאיזה אלוף משנה בחיל תחזוקה.
הבית הריק נשאר איתי וגם זה לטובה. חבל רק שהיא לקחה את האוטו
איתה, בחיי. בדיוק גם דיברתי על זה עם איזה אחד עם פלאפלים
בשק"מ; הוא הסתכל עלי במבט בוחן ושאל עד כמה זה חשוב לי. "אתה
יודע מה להיות ג'ובניק בלי אוטו?!", צעקתי עליו בהתלהבות- "מה,
הייתי מוכר את הנשמה שלי בשביל זה!".
תגידו- הסכם בעל-פה זה תקף ?! |
