בדידות היא לא מילה טובה להגיד למישהו אהוב, כי בכל זאת היא
מזכירה את הלבד. כשאנחנו ביחד מאוד קל לנו להרגיש לבד,
וכשאנחנו לבד ה"ביחד" נראה כל כך רחוק, כך שלמעשה אנחנו אף פעם
לא ביחד ממש. כי כמה שנכסה את  הישות הנפרדת שלנו זה לא יעזור,
הרי בסופו של יום כל אחד צולל אל עמקי מחשבותיו, מחזיק בדעותיו
הנחרצות יותר ונחרצות פחות, ודואג לשרוד, ומעל כל אלה קוראים
לעצמנו בני אדם. לדעתי בני האדם הם רק נשמות בודדות שמחפשות
תשובה, או מסתור, זה תלוי בתקופה.
הקיום הבסיסי שלנו מבוסס על המחשבה שאנחנו פה כדי להגיע
להישגים, וכל אחד וההישגים שלו. יש כאלה שמשיגים בחורות, יש
כאלה שמשיגים אושר, ויש כאלה שמשיגים את מה שמישהו אחר רוצה.
ככה אנחנו. נולדנו להשיג. ויש אותי, שמשיגה צרות. כן, כל מה
שאני יודעת להשיג אלו צרות, טוב נו ולעיתים רחוקות גם קצת
תהילה. אבל בתוך המרוץ האינסופי הזה של החיים אני בוחרת לעצור
דווקא ליד הפרחים, הפרפרים והמנגינות.עוצרת, נושמת את השקט, את
הרעננות, שומעת שיר שמזכיר לי תקופה, ובולעת אל תוך תוכי את
השמים.
אתמול כששמעתי ברדיו איזה מישהי אומרת שהיא לא רוצה להיות לבד
הבנתי שגם אני לא רוצה להיות לבד, אבל אז איזה כדור עף אל
החלון שלי וידעתי שאני לא לבד. כי בחוץ תמיד יהיו את הכדורים
שעפים, או את הפרחים, ואת האנשים שנותנים לי כוח.
יום אחד כשהלכתי ברחוב שמעתי איזה זוג מנהל שיחת נפש. היא אמרה
משהו עם "בדידות" והוא אמר לה שהוא לא יכול לשמוע יותר. הוא
הפנה את הראש ודמעה זלגה על לחייה, והיא פנתה ממנו והלכה לה
לדרך נפרדת, הלכה להיות לבד. חבל שהיא לא ידעה שבדידות היא לא
מילה טובה להגיד למישהו אהוב, כי בכל זאת, היא מזכירה את הלבד.