מגי שגיב / לשיר עם הרוח |
העצב מצטמק
כאילו
נוחתת עליו פלישה גדולה.
מין רוח שטות מפהקת
מותחת אברים
מנתרת בשאון נלהב.
הרהור חלקלק ודקיק מבצבץ
מבין כובע המצחייה לצעיף,
מתוך המעיל נתפרת
מזימה.
ומגיחות לתוך קהל המעריצים
מילים ארוכות מדי,
והיא מלמלת שוב ושוב
כי אלמלא הפחד מרעש ההמון
הייתה מסתפקת
בדוב קוטב אמיתי,
ומניחה לאצבעות להנות
מבולמוס המהירות
והשירים עפים ברוח
מגיעים במפתיע אין יודע מנין
כאילו נאספו ברחוב עטופים כצרור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|